אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
אהבתי.
[הדגש על "אדם" בסוף, מסיט את המרכז מהאישי אל ה"כללי", ולדעתי זה מקלקל קצת. "עולם" בסוף, באופן בלתי מודגש, היה מתקן זאת בעיני (אולי זה פרדוכס, אז מה?)]
[ליצירה]
זה שיר נעים שאומר ברוגע מילים שהן צעקות ממש.
נדמה לי ש"ויושביו", בסוף, יכול להאמר גם מבלי שייכתב. אני לא בטוחה שהוא חייב להיות שם. אבל רק נדמה.
[ליצירה]
לא יכולתי לעמוד בפני הצער העצום. תיאור המקרה מאוד מרגש ועצוב.
אינימכיר אותו אישית, אך עם זאת הוא אחי, חלק מעמי, בשר מבשרי.
"איך נפלו גיבורים..."
[ליצירה]
יפה מאוד.
(ודווקא בגלל שאני חושבת שיפה אז בא האבל)
הייתי מורידה בבית השלישי את "את ספריי" כי הוא מאריך מידי והופך את הבית למעט מיגע.
וכן הייתי מוסיפה עוד שורה או שתיים לבית האחרון כי איכשהו הוא לא מסתדר לי עם הזרימה של כל השיר.
[ליצירה]
דיון מרתק, אני קראתי בשיר הזה הרבה כאב, הפיכת האישה לחפץ- לא לבית.
מעלה הרבה נקודות למחשבה לאיך אנו צריכות להתיחס לעצמנו ומה ההבדל בין אשה של בית לאשה של אגרטל.
[ליצירה]
הרעיון מאוד יפה, אבל יותר מדי 'ו' החיבור. כדאי לנסות להוריד\להחליף אותם.
כמו כן הייתי מנסה לתמצת, להוריד מילים מיותרות.
זה ילטש את השיר ויעצים אותו (לעניות דעתי...)
בהצלחה!
[ליצירה]
חיממת בי משהו...
וכנפי שחר- כן, אני אוהבת סיפורי קיטש, במיוחד אם הם מרטיטים ככה את הלב. ואני חושבת שדווקא הסיפור הזה לקח קיטש והגיש אותו עם ניחוח מיוחד במינו, שלא כל סיפור מתאפיין בו...