[ליצירה]
ליאורה היקרה
שכתבתי שאני לא מסכימה עם אריכות השיר
התכוונתי לשיר מסוים זה
אין לי בעיה עקרונית עם שירים ארוכים
אני חושבת שכאן האריכות מחבלת בשירך
נראה לי טוב שיש לך חשיבה עמוקה ושאת נהנית לבדוק דברים מכיוונים שונים
אך האריכות כאן יוצרת תחושה שאת לא ממש החלטת מה את רוצה להגיד
ומה מעניין אותך ממש ממה שכתבת
נראה לי שכדאי לך לגבש את מכלול הרעיונות שעוברים בראשך לכדי שיר
ואם קשה אז ל "סדרת שירים"
ההבדל בין "משורר" ל"מתרגל" היא שמתרגל הולך בעקבות האסוציאציות שלו ומבסוט מהברקה פה ושם
ואילו משורר בוחר ובורר מילים
אריכות לא תמיד שווה טיב
[ליצירה]
נגה נגה
נראה לי שאת מפספסת את כוחו
של "במשפט אחד"
כוח שאומר :אמור הרבה וכתוב מעט
(כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח)
התחושה שלי היא שבחרת ב"דרך הקלה"
נתת משפט שמאפיין שפה של ילד
ושעשעת את עצמך,חסר מימד נוסף
[ליצירה]
מנחם
אני חושבת שיש בעיתיות רבה בשיר
מצד אחד רצית להתיילד
זה מתבטא בתוכנו של השיר ובשימוש כאילו
בשפה שלי ילד,אך לא הלכת עם עצמך עד הסוף (ילד לעולם לא יחשוב :"כמו חלון הזדמנויות בפוליטיקה" או "כביש צר כמו החלה של יום שישי"...-זהו דימוי של מבוגר)
הבית השני כוחו מתחיל במשפט"אז חציתי...."
ותחילתו מעט מגומגמת
והבית האחרון הופך את השיר לילדותי (ולא למתיילד),נדמה שמצאת פתרון קל מדי לסיים את השיר
[ליצירה]
אבנר
גם לך אני ממליצה לקרוא את הספר של טים ברטון:"מעשה בילד צדף וסיפורים אחרים" נראה לי שתתחבר אליו
גם חנוך לוין יכול לעניין אותך
יש לו ספר בשם "מחיה המתים" בו הוא עוסק במוות בצורה צינית ואובססיבית
ו"הילדה חיותה אוכלת ממוטה "-עוד ספר שירים קצר שלו עם הומור שחור בוטה ואיורים מדהימים של רותה מודן
צחית