בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
אוך...כמה נהדר הוא השיר הזה... כל מילה בסלע! כל אחד לוקח את העט בהשראת חוייה זו או אחרת. אני לא יודעת מה הביא אותך (בדגש) לכתוב את הדבר המקסים הזה, אבל מה שלא יהיה- שלא יגמר לעולם!
[ליצירה]
אווה...אף פעם לא חשבתי על הזמנים באופן כזה.
מעניין לראות שאין "עבר קרוב" בשפות רבות. למשל עברית; מה שמביא אותי למחשבה שאולי עבור אנשים מסויימים (ישראלים למשל) אין את הגבול שבין ה"עבר הקרוב" ל"עבר הרחוק"...כנראה שההפרדה הזו בכל זאת תלויה בנו. המרחק הזה, כמו שאמרת יפה הוא גם במנטליות.
וכאמור, המסקנה המתבקשת היא, שעבורך, צריכים להיות שלושה זמנים בלבד (הציווי לא נחשב כאן), ותראי איך החיים שלך נהיים יותר פשוטים להבנה. :)
[ליצירה]
זה יפה כל כך...כמו שדאון טאון אמר\ה, ביצירה שלך המון משפטים מקסימים, מחושבים, שמשבחים את היצירה. "את הדבר הכי קרוב לאהבה"- איזו שורה...אני חושבת שמכלל אוסף הטורים כאן, זה הטור -בהא הידיעה.
לטעמי היה אפשר לשנות מעט את הסוף. לא בטוחה מה בדיוק הפריע לי, אך משום מה ציפיתי לסוף...שונה.
אהב\דתי.
[ליצירה]
אני דווקא אהבתי את המילים ה"לא יפות" והשפה הבוטה לפעמים, כי זה נכנס כמו חנית אל מתחת לעור ולא משאיר לך בררה כי אם לקרוא את זה. ושוב. ושוב.
כואב.
אהבתי את השורה "כי מעפר באתי – ומאפר אשוב".