[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
שדות חיטה
אנחנו מדברים על שני דברים שונים שכל אחד מאיתנו כינה בשם "שדות חיטה". את מדברת על על שדה חיטה כפשוטו: שדה עם חיטה שהפך להיות נדל"ן. אני מדבר על הצד המטאפורי של שדות חיטה, "שדות חיטה" כערך של חזון, של אידיאל, של נתינה. את הערך הזה אי-אפשר למכור לקבלנים. מאידך "קבלנים" רודפי בצע יכולים לרמוס ערכים, לא בעובדה שהם קבלנים אלא בעובדה שהם רודפי בצע. השורשים שיונקים מהם ערכים, אינם חייבים להיות קרקע. בשירך בולט דווקא הצד המטאםורי של אבדן ערכים, ואותם ניתן לשמר ולהחיות בעתיד, בכל מציאות בתנאי שהדברים נעשים במוטיבציה של חזון ולא רדיפת בצע.
[ליצירה]
הדגמה
אני מלמד אנשים קשישים שימוש במחשב (בהתנדבות). שני שעורים או יותר הולכים על איך להשתמש בעכבר. יש לי נכד בן שלוש וחצי. ניגש למחשב. מזיז את העכבר לYOUTUBE בוחר את הסרטונים לפי טעמו (בהתאם לגילו) ומשחק עם העכבר חופשי. כשאני עושה משהו לא כפי שהוא רוצה הוא אומר לי: "סבא, לא ככה".
[ליצירה]
פרחונית (יותר אופטימי מאלמונית)
אהבתי את השיר (ולכן) יש לי מה להגיד עליו:
"לא אכפת לי ממך על אף האהבה".
נשמע מעניין ומביך כאחד, אבל כל-כך מובן, לכל אחד יש תקופה שהוא מרגיש כך. בעיניי השיר לא אופטימי אבל מאוד אינטימי. לי עצמי זה מעורר אסוציאציה של זחל שהופך לגולם כדי להיות אחר-כך פרפר, ולעוף למרחקים.
[ליצירה]
השיר נשמע כצל של חיים. אבל כידוע לך, קיומו של צל מעיד על מציאותו של האור. אז כדאי לחפש את מקור האור שמטיל את הצל של עצמך, כי את הרי יודעת שאינך צל, ואם תמצאי חיים אחרים, תווכחי לדעת שגם הם מטילים צל, כיוון שקיים אור.
[ליצירה]
תודה לך כנפי שחר על תגובתך. המשל הזה נשמע אולי קצת עצוב, אבל כשאני קורא אותו במסיבה של מישהו שיוצא לגימלאות זה מתקבל כמשהו מאוד מעודד ואופטימי, כך שאפשר לקבל אותו בחיוך. :)
[ליצירה]
שיר כזה אינו יכול להיכתב ולהיקרא בלי תגובה מצדי. את כותבת בלשון עבר: "כתבנו" אם את אכן שייכת לעבר, כמוני, אז אומר לך על עצמי: בעבר עסקתי בעשייה (בשדות חיטה, תלתן וכותנה, פשוטו כמשמעו), ולכן לא היה לי זמן ומוטיבציה לכתוב. העשייה היתה עבורי, השירה של אז, גם בלי כתיבה. כיום אני כותב על "שדות חיטה". אינני חושב שאני כותב על העבר שהתפוגג. אני חש שאני כותב על העתיד, כאשר האנשים יתאכזבו מההווה ויחפשו נצרים היונקים מהשורשים של העבר. הדרך פתוחה לפנינו. בואי נכתוב על "שדות חיטה" למען העתיד.