[ליצירה]
זה לא טורנדוט. אבל זה יפה. מנין הרעיון ?
Nessun dorma!... Tu pure, o Principessa,
Nella tua fredda stanza
Guardi le stelle
Che tremano d'amore e di speranza.
Ma il mio mistero è chiuso in me,
Il nome mio nessun saprà!
Solo quando la luce splenderà,
Sulla tua bocca lo dirò fremente!...
Ed il mio bacio scioglierà il silenzio
Che ti fa mia!...
[ליצירה]
ליאורה
לא, זה לא טורנדוט. אפשר לראות את הקשר בין הכותרת לשיר במספר רבדים: ראשית, פירוש מילולי של הכותרת- אף אחד לא יישן הלילה. השיר עצמו מדבר על ליל אהבים.
שנית, תוכן האריה הנהדרת, העוסקת בהתרחשויות הלילה, בציפייה (מרגשת ומאיימת כאחד) לאור הבוקר, ובגילויי חיבה (אם כי מעט מעוותים בעיניי, עלי לציין).
שלישית, אם לעשות אהבה לצלילי אריה כלשהי, הרי זו היא.
[ליצירה]
כמו צייר המביט בקימורי גוף אישה
כזה שחוקר וסוקר כל כולה,
כמבקש לדעת צפונותיה.
ואולי, האור שבעיניה יחדור
לתוכו, אל תוככי נפשו.
אהבתי, תהום, אהבתי שירתך.
[ליצירה]
מרבית חיינו אנחנו יוצרים את "הסרט" שלנו לבדנו.
אם נחייה בציפייה שהחיים יתנהלו מאליהם, לאן נגיע?
גורלנו, כמעט לרוב, נקבע על ידינו.
אוהבת את כתיבתך המיוחדת.
תודה ושב"ש
מיק
[ליצירה]
שיר שנולד מהמקום החם
"רֶחֶם בְּגִידָתֵךְ הִיא עֲדַיִן
הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נוֹלָדִים הַשִּׁירִים."
יש הרבה במשפט הזה.
הלך ממך.
השאיר בך עקבותיו,
הותיר בך צלקת,
חרט בך דמעות.
היה לך כאור
לזגוגיות העיניים.
פעם עטף אותך בחום,
לחש לך מלים שטרם שמעת
ואגד לך תחושות שמעולם
לא חשת.
טלטלות העביר בגופך.
הוא חשק בך בכל מאודו,
כשבאהבת בשרים אהבתם,
כשהיית בין רגליו.
את אונו השאיר ברחמך.
כשהיה הרחק ממך
עלייך פינטז.
כמו קוסם ליהט בך קסמים
ואולי בכלל לא היה תמים.
כי מתי שהוא, מבלי שתביני
הלך והותיר אותך
פצועה, מתגעגעת.
בגופך את נוגעת,
מנסה להשיב לך
תחושות שהיו פעם חלק ממך
ועכשיו שייכות לאחרת.
תודה.
[ליצירה]
שיר יפה מאוד, אם כי לדעתי ניתן לקצרו מעט ולחלקו לבתים ממוקדי רעיון. מעבר לזה, אפשר לוותר על קלישאות הקשורות בשתיית אלכוהול (למשל, רעיון ה-לשלם בתשלומים על עצם השתיה). זה קצת כמו להחזיר את ההלוואה של הבירה - זה משעשע ופסאודו-פילוסופי, אבל רק גורע מהשיר.
[ליצירה]
ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה.
אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר.
אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?).
השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה.
תודה על התגובות.
[ליצירה]
אמילי
במקום הבית החמישי (זה שאני יכול בו יותר), מה דעתך על הבית הבא?:
הוא משמיע אז קריאות של נועם
שגולפו בכמיהותיו:
"עבורך אתן הכל" ו-
"אני בך מאוהב!"
אני חושב שהוא יותר טוב. חשוב לי להעביר את סכמת הפיתוי השבלונית.
[ליצירה]
ליאורה
צרפתית היא שפת אמי, אך אני איני דובר אותה...
פירוש הכותרת הוא "החדר הקשוב" או "חדר ההקשבה". כך נקרא ציור נהדר של רנה מגריט, ציור המסמל עבורי הכלה וקשב לצרכי האחר.
[ליצירה]
הכשר מוסרי
איני יודע אם ההכשר המוסרי ניתן ע"י האקדמיה של מערב אירופה (באמת יש דבר כזה? איני חושב), והטענה כי אותה אקדמיה, שכביכול שרה ביוניסון, מקבלת מימון ע"י מדינות ערב שקולה, לטעמי, לטענות בדבר תאוות הבצע של היהודים.
מה שכן, אני מסכים כי יש בשיר התלהמות מסוימת, ולא מעט התחסדות וגלגול עיניים. כיבוש, אונס ורצח היו תמיד. אני תוהה האם לכתוב כי גם יהיו תמיד - בהחלט סביר שכן - אך למרות תפישתי הדקדנטית את טבע האדם אני נוטה להאמין שאפשר לשנות זאת.
חרם ושנאה לא נתנו דבר. מעולם. רק הולידו דור המשך לעוולות האנושות.
[ליצירה]
הקטע עם הבירה עדיין בעייתי.
אני מסכים עם ה-לה.
"גולפו" מתייחס לשני דברים: האחד, למעין גלופה המשמשת לשכפול סכמטי-אוטומטי של הדברים (קרי, אין כוונה מאחוריהם). השני, כרמיזה למשרוקית העץ בה משתמשים בציד ברווזים, המשמיעה קולות של ברווזים.
חשבתי בהתחלה על "עוצבו" או "נעטפו", אך אני אוהב יותר את העומק הסמנטי ב-"גולפו".
תודה. אני מאוד מעריך את הבקורת (כרגיל).
[ליצירה]
מצוין
ממש אהבתי את כתיבתך ואת התוכן. סיפור שבא מהלב, ללא כל ספק. אהבתי גם את משחקי הלשון שהוכנסו כאן שלא במתכוון, כמו "אני מתחיל להתפלל...לא מרוכז לאללה". כנראה שרק אותי זה הצחיק.
מעולה. ממש.