[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
החמצה....
טוב, הבנתם לבד את המסר (אינטיליגנטים, מה?),
ובכל זאת, מכיוון שאני כבר כאן (מה, ללמוד לבגרות באנגלית?..), אז אני אכתוב.
(המסר המקורי-מקורי של הסיפור הזה היה שיפסיקו להפריע לי לנגן בחליל, מה יש, אפשר לפתח קצת סובלנות דתית כלפי כל מיני מיעוטים)
אפשר לומר, שהבדואי החמיץ את כל החיים שלו, שיכול היה להתרגש וללמוד ולעשות ולשאוף ולהבין ולהשיג ולעשות אלף ואחד דברים אבל הוא העדיף לאכול פיתה עם גבינה.
חוצמזה, שהיה לו כזה קשר מעולה עם המדבר (אלוקים), שממש אהב אותו וכל הזמן זימן לו מציאויות שיכולות היו לעשות לו טוב אם רק היה מתיחס (מתיחש) אליהם בצורה הנכונה, וגם את המדבר הוא פספס. כלומר, הוא ידע שהוא שם, הוא גם ידע שהוא אוהב אותו ואהב אותו בחזרה, אבל... חבל.
ואני, אני חושבת ש
אפשר לחיות ליד הבדואי, להאכיל אותו ולגדל לו את הילדים, ולחשוב שמכירים אותו טוב כי הרי גרים איתו באוהל אחד, אבל את הדברי הכי משמעותי (בעצם, היחיד) שהוא עושה, מפספסים. מעדיפים להשאר באוהל. לא יוצאים לראות אותו מזייף עם החליל, מתעלמים מהנשמה שלו.
וזה הכי חבל לי. כי גם אני מפספסת אנשים.
באסה, שאי אפשר להיות חבר של כל העולם.
[ליצירה]
בגדול -
אולי תחפשי לך משהו אחר שאת אוהבת לעשות. שלא קשור במחשבים. משהו קצת יותר מחובר לעולם. ותעשי *אותו*.
אבל עכשיו יש לך מבחנים אז את צריכה ללמוד - אז פשוט ת ע ש י את זה. תכריחי את עצמך. אל תהפכי את זה לכזה אישיו גדול, זה יכול רק להקשות על כל העניין. יש רגעים שבהם אדם נאלץ לשאוב כוחות נפש מעצמו, זה אחד מהם.
נכון, זה קשה, זה מתיש, אולי בהתחלה נופלים, אבל (א) זה לא אומר שזה לא אפשרי (ב) זה מה שצריך לעשות עכשיו, וזה לא משנה עד כמה קשה זה (ג) את ממש יכולה. תאמיני בעצמך, תפרגני לעצמך.
בהצלחה,
ואל תשברי!
[ליצירה]
....
יפה ממש!
יש כאן את כל הצדדים של התרגום, היפים והקשים, ואיך שזה מוסיף עוד רובד להסתכלות.
ואפשר אפילו להרחיב מעבר לתרגום של טקסט, בתפיסה הזאת שהאדם הוא רק צינור מהמקור לחוץ, והרי קיבלת את משמעות החיים.
אני אהבתי את העניין עם הנהר.
וגם את כל השאר.
מאוד.
[ליצירה]
זה לא נורמלי.
מ ש ג ע !
קוראת ועם כל מילה החיוך שלי רק מתרחב יותר ויותר,
עד שאין לי כבר לאן לחייך,
ומה לעשות עם הכל
זה קורן מכל מילה, מציץ מכל אות, פסיק,
אנטר
האנושיות במיטבה. בצורה הכי שלמה שלה.
ב"ה שזכיתם, ובע"ה תזכו לעד בלי די,
אוהבת אותך המון.