[ליצירה]
אלף המחלות ניבטות מפנייך
כפות רגלייך קרות.
לשונך, כבר מחוספסת
עינייך, מתחילות ריצוד משונה.
"למה לא התקשרְת"?
עד כאן נהדר בעיניי
מכאן והלאה
משהו, לא בהיר, לא ממוקד
לקריאתי שלי.
בהניחי אותי על עצמך
נקודה שחורה, לוחשת
סוף התום.
[ליצירה]
נדמה לי שכבר פעם כתבתי לך
שלדעתי הכללה אמורה לבוא מתוך החד-פעמי
ומתוך התבוננות אישית
אחרת השיר נשמע כמו הטפה או דרשה
שערכיה עימה אך זאת קטגוריה שונה.
אני סקרנית לקרוא משלך
אם ייכתב כמו שהצעתי
ומדגישה, זאת דעתי והבנתי שלי.
חג שמח
אמילי