[ליצירה]
נכון מאוד בהקשר למדומה
אפשר להשליך את זה להרבה דברים,
שאדם שהיה בגדולה מעל כולם ולבסוף הוא ירד מגדולתו וכל הקטנים
או אנשים שהיו מתחתיו עוד מקוננים עליו.
אבל אני דיברתי על הדימוי, על התמונה.
ניסית לצייר הר כורע?
אני לא מצליחה לצייר בדמיוני. לכך כוונתי.
שב"ש
אמילי
[ליצירה]
ניצן ופרח, ביקשת שארחיב את קריאתי?
השיר הזה מטלטל (טלטל אותי)
באמבווילנטיות שלו
בכוח החיים והחיוניות שבו
ובצירוף הבלתי נפרד
של המוות מן החיים בכלל
ובקיום ובגורל היהודי, בפרט.
הקורבן מאז ימי אברהם ויצחק
כניסיון המוטל על אומה נבחרת, למבחן מאלוהים
משולב בארמז בשירך
בפתיחת השיר: שתי שורות ראשונות.
ועל מצוות העברת הסיפור, ההגדה הזאת
מדור לדור
עם הכאב הצרור בתוכה...
ועל ברכה ועל זכות להיכלל באגודה
הזאת יחדיו, כדי ליצור המשכיות.
חשתי בקריאה את האמביוולניות בקול הדוברת
את עוצמת הרגשות: את האירוניה מחד
ואת התפילה מאידך...
אמילי
[ליצירה]
אהבתי את הקטע הפיוטי הזה.
3 בבוקר.
פולי הקפה מתבשלים לאיטם בתודעת המתים – כשהיא מתריעה על נוכחותה.
קולה המטאפורי כמו חיידק החודר לגוף הקולטן ללא כל רצון לסוג לאחור.
היא מצלצלת בפעמוני כנסיית העל-טבעי כמו גיבן יפה תואר המתדפק על דלתות הקיום.