"אם לא תכעס-
תיצור
את קו השמיים המפרידים
ביני ובינך"
אמרת
בעודך בוחשת בספל.
"והיצירה
היא זו הממלאה אותך,
הלא כן?"
תפסת אותי
משפיל מבט
עוקב אחר נמלה קטנה.
המרחק ביני ובינה
כפסיעה אחת.
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
אה! כתבתי תגובה והיא נמחקה!
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
והלכו שניהם
הילד והילדה
ידיים שלובות
קופצים מעל מהמורות.
לאן ילכו השניים
העתיד זאת צופן
הרחק הרחק
למקום בו איש לא מזדקן
ויישארו ילד
ילדה
מאותו הסיפור
שאיש לא קרא.
[ליצירה]
בא בימים, תודה על העצה אבל אני בא ממקום אחר. אני בא ממקום שאני מאמין שהיא תוכל להבין. ואני מסביר לה איך. אין כאן סימן שלאלה בסוף. חוצמיזה, נימת השיר היא של שלמות וסימן השאלה בסוף יגרע מכך.
תודה בכולופן. (שמח לשמוע תגובות).
[ליצירה]
טעות לשונית בבית שני. קשר לבתים הקודמים. בתים?
"את צרור שיריי שכתבתי בלב הם זרקו במחי יד.
לא הבחינו בייסורים וכאב וקרעו בגסות כל אחד.
אך נפשי הפצועה המשיכה לכתוב,
מתפללת לידיי זהב שיטפלו וינהגו בה בטוב ושמישהו אותה יאהב.
והנה אדם יקר את מילותיי מלטף ומחבק כל שיר ושיר
את שבריי הוא כעת אוסף ובאהבה את כתיבתי מאיר".
אם תורידי כי מיני "ווי" חיבור, אולי יסתדרו בשורות מילותייך. לא לכפות על המסגרת.
תגובות