עומד מול התערוכה
מיוחדת מקורית
שנות חיים עוברים מול עיני
איזו תערוכה מסודרת
מאורגנת
מתוייקת
עובר
מביט היטב
מסדרונות ארוכים ארוכים
חדרים אלפים
קומות ובניינים
לבד
עובר לאיטי
אחד אחד
מביט
ומתבייש.
[ליצירה]
ה.
בואי נחשוב מה אנחנו יכולות לעשות..להקציב זמן? כל יום להוריד שעה אחת?
קשה מדי
או......להיות רק בבוקר. או רק בלילה.
להקציב לי זמן-האמת זה רעיון טוב..
השאלה היא אם רוצים בכלל ליישם אותו..
האמת? מה שנראה לי זה,
שאם נרצה באמת,נוכל להפסיק. אבל אנחנו אולי אולי לא רוצים עמוק בפנים להפסיק. כי זה נעים לנו..
זה פורץ גבולות..
אווף. גם בזה אני לא בטוחה. כי אני כן רוצה להפסיק. כי זה הורס אותי מבפנים.
אוווווווף!!!!!
[ליצירה]
נשימתי נעתקה.
אני א-ו-ה-ב-ת את השירים שלך!!
יאאלה! איזה יופי! אני משתגעת!
איזה יופי איזה יייייוווווווופפפפפייייייייי
מדהים.
מתה על הסגנון כתיבה שלך.
עטרת
[ליצירה]
הבעיה היא שצריך הרבה זמן וכוחות נפש לעשות התבוננות-ופה היצר הרע לוקח את התפקיד,ואני מתעצלת, כי אני במרוץ הלימודים, עבודות, חיים...ואין זמן, ואין כוחות לעצור הכל, ולהגיד-O.K עכשיו הזמן להתבוננות.
בייחוד שבפועל זה לא שאני עושה עבירות שחבל"ז,אלא דברים קטנים-(שהם בהחלט משמעותיים) ואז אני אומרת לעצמי-עזבי אותך,את עושה מצוות,את לא חוטאת בטירוף,אז לא נורא שאת לא עושה התבוננות,כולא מה זה..
ועוד דבר,שאני כשאני קובעת זמן לעצמי לדיבור עם ד' (יענו התבוננות), אז תמיד בזמן הזה-כלום לא יוצא לי,ואני מרגישה באמת מדברת אל ה--ריק, ח"ו, זה כמו שכשהייתי בכותל רק לזמן קצר,כי הייתי חייבת ללכת-רק אז הלב נפתח,וכששבוע אח"כ באתי במיוחד-כשכל הלילה היה פנוי להשתפכות הלב- כלום. נאדה.אמרתי כמה פרקי תהילים,תפילת ערבית-והלב לא נפתח!! איזה באסה!עד שאתה הולך,ומשקיע-זה לא יוצא. רק כשאין זמן,או אתה לא מוכן לזה-פתאום הלב נפתח.
...מה עושים??
עטרת
תגובות