כשאני לבד, יש לי שקט
כשאני לבד, שקט לי מדי
כשאני לבד, אני שרה
כשאני לבד, איש לא ישמע
לפעמים לא יודעת אם כך זה אמור להיות
סוגרת את הדלת והכל נשכח
לוקחת אוויר וכמעט מוכנה
ליפול שוב באותה חכה
[ליצירה]
לקח לי זמן
אחרי שקראתי שוב את הכותרת השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי,אבל בכל הקשר שקוראים אותו,הוא מעביר צמרמורת.
בנפל אויבך אל תשמח,כל שכן בנפול ידידיך...
ונראה לכם שעכשיו יש נקודות הזדהות או שהזמן שעבר משכיח עד כמה זה יכול להתדרדר?
[ליצירה]
[ליצירה]
אהבתי, לפעמים סנטימטר אחד הוא מרחק גדול מדי...
[ליצירה]
כמה שזה נכון...
תמיד אנחנו השופטים הכי גרועים ומקשים על עצמנו.
אם היינו נותנים לעצמנו את החופש שאנחנו נותנים לאחרים, לטעות,להתרגז,לאבד שליטה ויודעים לקחת את זה בפרופורציה המתאימה,אז היינו הרבה יותר שקטים.
זו גם המסקנה אליה גם הגעתי אחרי 20 וכמה שנות חיים...
[ליצירה]
שאלה:
כהרגלי,אני מסכימה עם נשמת
הצלחת לבלבל אפילו אותי עם ההארות שלך,ורק רציתי עוד להעלות נקודה למחשבה:האם אפשרי לאהוב אחר לפני שאוהבים את עצמך? או קודם יש למצוא את השלווה הפנימית ורק אז נמצא אהבה?
מה קדם למה-הביצה או התרנגולת?
ובקשר לחצאי בני אדם-רציונלית אני לא מסכימה,אפשר להיות מלא ושלם גם לבד
(לפחות שלושת רבעי בנאדם ) :-)
אבל מבחינת ההרגשה-אני ממש לא רואה את זה קורה
[ליצירה]
סליחה על השמאלץ
אבל זה מזכיר לי שיר של ונסה ויליאמס
"How can you give your love to someone else,and share your dreams with me"
תמיד יש את אלה שבאים לבכות להם,אבל כשהכל בסדר הם נישכחים בצד.
מצד שני יש את אלה שנשארים בצד כשהכל רע,וכשנרגעים נזכרים בהם שוב.
תגובות