כשאני לבד, יש לי שקט
כשאני לבד, שקט לי מדי
כשאני לבד, אני שרה
כשאני לבד, איש לא ישמע
לפעמים לא יודעת אם כך זה אמור להיות
סוגרת את הדלת והכל נשכח
לוקחת אוויר וכמעט מוכנה
ליפול שוב באותה חכה
אלמונית פלונית
-
אין הנחתום מעיד על עיסתו,אבל תמיד הצלחתי להרוס את הבצק...:-)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] :-) אני קוראת עכשיו ברצף את כל החלקים וזה ממש ענק,הפוגה קומית קצרה. ממשיכה לחלק הבא... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמונה עוד תחזור,עוד פחות משנה... [ליצירה]
- [ליצירה] "זה הרי הכי קרוב לבוק שיהיה לי אי-פעם" הרגת אותי,קטע פשוט מצחיק : ) [ליצירה]
- [ליצירה] למשתדלת... בשביל זה אני פה... שמחה שגרמתי לך לחייך,זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל (עדיף על פרץ דמעות)... : ) [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר קצר יותר משאלת לב: מישהו שבקרבתו אתה סוף סוף שלם עם עצמך ואוהב את האדם שאתה נהיה בקרבתו. שתשכח את כל הדברים הקטנים והלא מושלמים בעצמך ותרגיש שאתה ראוי לאהוב את עצמך,כי מישהו אחר ראה בך את זה... [ליצירה]
- [ליצירה] .. נלחץ לי בטעות . אבל מה שרציתי להגיד שזה פשוט פוגע בול במטרה. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מבינה את הרגשתך אז הנה תגובה... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה שזה נכון... תמיד אנחנו השופטים הכי גרועים ומקשים על עצמנו. אם היינו נותנים לעצמנו את החופש שאנחנו נותנים לאחרים, לטעות,להתרגז,לאבד שליטה ויודעים לקחת את זה בפרופורציה המתאימה,אז היינו הרבה יותר שקטים. זו גם המסקנה אליה גם הגעתי אחרי 20 וכמה שנות חיים... [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחח אוי זה גדול..... תמיד הורג אותי איך אפשר לכתוב סיפור שלם על כלום,וזה היה פשוט קולע ומצחיק. [ליצירה]
- [ליצירה] לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים, אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו. ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת. למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם. [ליצירה]
תגובות