ברכות
יוצאת מן הארץ
ומזינה את הגפן
הנוטף מן העץ
ברכות
יוצאת מן האדמה
ומרווה את העולם כולו
שהכל נברא לכבודה
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] דווקא בוגר. איני בטוח כי השם הוא הגדרת הדבר. השם הוא התוכן, הפנים, וקשה לי לראותו כתוחם חיצוני (על אף הופעתו בעולמנו החיצוני- הגלוי-הגלותי כנרדף למוניטין). ועוד, התוהו גם הוא הגדרה- הגדרה לארץ (ראה פשט), ולא עולם חוסר ההגדרה- שם נוח לנו לשים את אלוקים. הקב"ה מופיע, ודווקא- בעולם ההגדרות. הכתיבה עצמה גם מערפלת את ההגדרה של ההגדרה עקב היותה כתיבה תחושתית, של הרגשות, ולא נסיון הגדרה. שכן זו היתה המשימה. בברכת פרוץ גדר, ראובי [ליצירה]
- [ליצירה] לא אולי בטוחה שהוא שומע בכי גם בלי קול. בעיקר כשמצליחים לבטא אותו כמוך. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב האמצע כואב לי. הוא לא שייך (לי) ולא רק בגלל שהוא שבר את המבנה בחרוז נוסף ועצוב. ולו רק בגלל שהוא מרחיק על אף שהריקוד מקרב. לא. אין לו מקום. לפחות לא כאן. "כל מה שתחילתו טוב וסופו טוב נעשה כאילו כולו טוב" היללות משרתות את ההתקרבות, ולו רק בתור ניגוד לפעימות האדמה. אל תתעייף, בבקשה [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה ראנדומלית! כלל וכלל לא! [ליצירה]
- [ליצירה] יותר מדי!! אנא, רחם עלי! יש לי רק מוח אחד, וזוג עיניים ממושקפות שלא מסוגלים לחדור מבעד, ונותרתי גדם מעודף שכליות. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! הביטוי הכי חזק הוא עוגיה מפלסטיק, כואב רק לחשוב על זה. אמנם הרעש מפריע, אבל נראה לי שהיום צריך דרכו (גם) למצוא את השיר, עם כל החרשות הכלולה בזה. משהו כמו השיר הזה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נבואי משהו. אני בטוח שאחד לאחד, החזיונות (נחמה, פורענות?) אמיתיים. השיר הזכיר לי משהו, אבל אני לא זוכר מה? בעיקר הפרה עם אלף העיניים. מעניין יהיה לראות פירוש מפורט. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, @. אם לא תלטש איך תמצא את הרובי? [ליצירה]
- [ליצירה] הלאה הדטרמניזם! הא גופא קשיא- אם אין התחלה ואין סוף, איך תוכל להתחיל בנקודה מסוימת ולסיים בה? קין קינים הכל קין. [ליצירה]
- [ליצירה] חיזוק פייף, התעלת על עצמך. תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב. אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה. יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית. מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך. מידידך, הפחות חציל. [ליצירה]
