[ליצירה]
כל כך מכיר את ההרגשה...
כך את העט, קח את הדף,
צא ורדוף אחר שיר שובב.
אל תתן להם מבין אצבעותיך לחמוק,
דווקא שרע,דווקא שעצוב... כתוב !
אל תשבר מעומס הלב..
אם יוצר אתה, אם כותב, משורר..
אל תשאיר קולמוס בודד.
כתוב את שליבך אומר..
כתוב, כדי שלא תשבר !
(ולוואי שהיה בי את הכח להגיד זאת לעצמי לפעמים.)
[ליצירה]
הי .. תגובה קצת מאוחרת. אבל עכשיו נתקלתי בשיר.
זה שיר כל כך נכון : "אנחנו" נוטים לומר הרבה דברים..
ולעשות מעט. "אנחנו" מאוחדים ביחד שכל אחד לחוד.
"אנחנו" כמריונטה בידי המריונט ועוד מעיזים לחשוב שדעתנו חופשית..
אכן שיר יפה.
[ליצירה]
החיים מלאי צבעים
אופפים הם אותנו בחום.
אל כששחור בליבנו
נהפכים הצבעים לאפור.
אך דווקא כששחור בפנים....
אולי ייקח קצת זמן...
אך לבסוף נראה את הצבעים בחוץ..
תודה "ההיא משם".. טוב לחזור.
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
מסר...
תודה לך על תגובותיך..
עקבתי אחריך קצת, וגיליתי אותך
משקיע, קורא ומגיב, כמעט לכל שיר..
אשריך !
עיתים קשה לפנות זמן ולקרוא את כל הדברים היפים
החדשים שמפורסמים כל יום מחדש..
עיתים יש את הזמן..
אך אין את החשק או אין מה.. להגיב.
אתה מצאת גם את זה..
וגם בשני לא מנעת אצבעותיך.
ושוב.. תודה.
תגובות