[ליצירה]
אה, ואיבן, הוא לא הקול היחיד, כי יש גם אותך, ואת מאיר פרידמן, ועוד כמה אני מניח.
וכל שאר האנשים שמיצגים את דעת הרוב -
ה"רוב" נוצר מאנשים שאומרים את מה שהם חושבים, לא?
אז ירושלמי הוא בין הבודדים שחושבים אחרת, אבל כולנו כאן אומרים מה שאנחנו חושבים.
[ליצירה]
אני חייב להודות בכל הכנות, שאני חולק על דעתך ואולי לכן אני רואה חסרונות כה רבים בשיר. אבל אנסה להיות אוביקטיבי:
שתי שורות ברצף מסתיימות באותה המילה - זו לא בדיוק חריזה.
כמעט בכל הבתים יש בעיית משקל בולטת. (אני יודע שהיא בולטת כיון שאני הבחנתי בה, ואני ממש לא מהמבינים..)
הסיום מטופש, לא רלוונטי, ומשנה את כל משמעות השיר: משיר הלל לגיבורך - לשיר לעג לאדם שאפילו אינו ראוי לו, דבר שודאי לי שלא התכוונת אליו.
[ליצירה]
יש משהו מוזר בקצב. לא ממש יודע להגדיר את זה. אולי.. ילדותיות כזאת. אותו קצב של כל הדקלומים מהגן.
הייתי מציע לפרק את השורות לשניים לפי החרוזים.
ועכשיו לחלק הארוך, של כל הדברים שאהבתי:
כתיבה מתוחכמת ושנונה, זורמת וכיפית.
" אין כאן שאלה מכאן שאין כאן גם תשובה" - וגם אין אפשרות להסביר כמה אהבתי את המשפט הזה.
הבית של שיחת החולין בשחור, והבית הירוק שאחריו.
וגם בכלל.
[ליצירה]
זה יכול להיות בסיס לסיפור טוב, אבל יש משהו לא אמין ולא משכנע בדמויות. אין תחושה של משהו אמיתי בין מנחם לנועה, הם יותר מדברים בסיסמאות, כמו "הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו וזה מה שחשוב" - אבל הם לא מצליחים להעביר את התחושה שהם מכירים זה את זה מעבר לפגישה מקרית ברחוב.
אני חושב שאם תאריך את הסיפור ותתן יותר פרטים תיווצר יותר הזדהות עם הגיבורים.
[ליצירה]
התרשמתי עד מאד. זה חזק, וזה כתוב טוב, וזה צועק, בעיקר צועק. וכאן אני מגיע לקטע של ה"השתדל לתת ביקורת אך אל תפגע":
היו מקומות שבהם, מתוך הסערה שבה כתבת (וזה בולט שכתבת בסערה. היו אפילו כמה התייפחויות רשומות בין המילים), נפלת לצעקה מתלהמת, שאין בה מקום לרגישויות ודקויות כמו שיש,למשל, במילים השקטות:
"וחלילה וחס-
לעולם ועד
לא תהיה התנתקות".
וזה חבל. הייתי מציע לעבור שוב, ולהיות טיפה..קר יותר.
הניק שלך מתאים מאד ליצירה הזו.. במיוחד עם השילוב של הזעקה כנגד אמצעי התקשורת, ביחד עם הפגנת בקיאות בענייני גשם - זה יוצר לי תחושה של פשקוויל-תל-אביבי.. אולי זה מוצא חן בעיני. מעניין.
תגובות