האיש ההוא
שגרם לי
בלבול
שסחף אותי
במחול מטורף
שהרקיד בי
ליבי
שהסעיר
את נשמתי
האיש ההוא.
איה הוא?
איה הוא?
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ובכן?? [ליצירה]
- [ליצירה] יורם, אני מצטרפת... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה שי. [ליצירה]
- [ליצירה] בגלל העדינות וההתייפיפות של הציבור שלנו הלך הגוש. אתה טועה, ובגדול. אנחנו יותר מדי אוהבים. נכון שאין כזה דבר יותר מדי, אבל אני מתכוונת שצריך לדעת להיאבק בדיעות שונות, ולא לקבל הכל. נקודה. נכון שצריך לאהוב, אבל אסור לגרום לכך שיאבדו האידיאלים למען האהבה. ואגב, היום, אחרי המאבק עצמו, דע לך שהוא היה מאבק אוהב שבא לי להקיא. יותר מדי קיטשיות וחיבוקים עם חיילים. סוג של צביעות! [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אין ספק שמי שמקבלת כזה 'קויטל' צריכה להיות מהמאושרות. זה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. אין חוט חזק דיו. הדבר היחיד שמספיק חזק זו האמונה שלנו. האמונה שככלות הכל - הכל מכוון ועוד נחזור לחולות, שיהיו לחים מדמעות של שמחה. [ליצירה]
- [ליצירה] בבת אחת חזרו אלי ימי הגירוש בנווה דקלים. האמונה המקווה, שעד הרגע האחרון הכל יתהפך וזה לא יקרה.. המדים ה"ציוניים" כאילו להכעיס, והרצון פשוט להישאר שם לתמיד! כתיבה פשוט נהדרת. כתיבה כואבת ומיוחדת. (אה, ואני עם טל... בתגובה השניה שלה..) [ליצירה]
- [ליצירה] *מבטה*=*מבטא* בועז, אין לי מושג. המגילה, אה.. השירה, נכתבה מעצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] איתך. בכל מילה. כל הזמן שואלים אותי איך אנו יכולים לומר "לא נשכח לא נסלח"? הרי אנו צריכים להידבק במידותיו של הקב"ה שהוא סלחן וכו'. ואני עונה שבמישור הפרטי - אם נפגעתי - אסלח. אבל איני יכולה למחול על כבודה הרמוס של התורה. של האדמה. של הארץ. איני יכולה. תודה על הכתיבה הנפלאה. עודדתני. [ליצירה]
תגובות