כל היום בין המסמכים, היתה נבורה. רשימות מספרים ורוב מלל בלי שיטה, במשקפיים נפולות, בישיבה. ידיה מחטטות, מעלעלות בהתמדה. כל היום למעט הפסקה. שלושים דקות במסעדה, אני לידה. אין דמיון, בלי שום השוואה, רוחה בשמים, גופה לצידה.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] / אכן, יפה מאוד. כמה כיף ויופי יש בתיאורים מרפרפים, שמכריחים אותך להשתתף בחגיגת האותיות ולא מגלים לך הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו. מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב' וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה להבין איך כח החיות שבאדם יוצר מלאך שכמו בת קול יוצא ואומר בכל יום תמיד אל תשלח ידך אל הנער [ליצירה]
- [ליצירה] המממ הבושה שחשים כשהדוקטור מחטט בתוך הפה שלך ועושה בה כבשלו - כמו להיות בין המון אדם ולשמוע את המארח מורה לך לצאת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] עד כאן הדיון בנושאי ירידות הדדיות, ביצירה זו. (ומי יתן ביצירות בכלל) מכאן ואילך כולן-תגובות שקשורות ליצירה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את לכו, כנסו את כל היהודים שבתוכי (היום יוצאים למלחמה.) אך באופן כללי "שיר הערים" יותר דיבר אליי... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את רוגעלך קינמון. ואת זלדה (מה זה במקור?) אולי תיתן כמה מלים על אלפרד? וכמובן שלראות את המקור היה יכול להוסיף. (שוב זלדה וגם ה-תנו לי אלף (אלף)) [ליצירה]
- [ליצירה] ווי מיה מה אני אגיד לך. זה בודאי מפתיע הסיפור הזה. תפסת אותי ממש לא מוכן לסוף הזה. (בחולצה שחורה ולא מגולח) [ליצירה]
