[ליצירה]
השיר נכתב מעמקי נשמתי- התלבטתי אם לפרסם, כי זה ממש להפוך את הכאב הכי גדול שבי לשיר (הפחד שמישהו קרוב אליי ימות), ולדבר כל כך פומבי שלא בטוח אם אנשים יחוו אותו כמו שאני חוויתי- כואב לי כל כך לשלוח אותו לעיניים סקרניות, אך יותר יכאב אם אצפון אותו.
כך או כך, הכאב הוא כואב.
וזה כוווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאב!!!
הצילו, הושיעו.
[ליצירה]
אף אני
בתור קוראת
קצת חדשה (ומכוערת?
אה, אופס זה לא חרוז.)
רוצה להצטרף למעגל
הימבוס הרוטט והנפעל
בהתפעמות אין קץ
מהתגובות-
ולאו דווקא מהשיר
על עור התוף שהתפוצץ
(או שמא היו אלו אטמי האוזניים
המכס, הדוד, או ששכחתי בינתיים?)
אז הייתי שמחה
להצטרף למשפחה
של המשוררים הדגולים
והמוכשרים כל כך
ולתרום שורותיי,
מחלבי ודמי-
למען העם והארץ,
ולו גם יהיו אלו דלים למדי
בטוחתני שלא תפגעו ברגשותיי.
(או שכן- ואז לא אפגע,
אמצא לי חברה אחרה
שיהוו את מעגל ידידיי.)
אושר, קץ וכו' עד בלי די.
[ליצירה]
אל תכנסו ליומן שלו!!!! זו פורנוגרפיה.
וכמובן שהשיר, למרות היותו עשוי טוב, הוא שיר שוביניסטי, מגעיל.
(איזו התנשאות כלפי כלבונת קטנה, וכלפי המין הכלבי בכלל. !!!)
תגובות