תבהי בי.
תבהי בי כמו שלא בהית מעולם, בעולם
ואולי תראי את תוכתוכי הפנימי- עולמי
זה אני, מסתכל ורוצה גם לבהות- בך.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עם זה אני מסכים איתך המאת האחוזים. ומי שלא מצליח לעשות זאת שיכתוב שוב ושוב ושוב עד שיצלח. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון הוא שהשיר הזה נולד ממסר שעבר עיבוד ועריכה ע"י 2 יוצרים נוספים וקיבלו אישור לפרסמו כפרי "סיעור מוחין". הזכויות יוצרים שייכות למסר כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אני הממליץ. [ליצירה]
- [ליצירה] אתם מפספסים את כל העניין: "נפקחו עיניי וקראתי אהבה". [ליצירה]
- [ליצירה] צחית היקרה, שתי השורות הראשונות הן מפתח להבנת השיר. עליהם הוא מתבסס. הם ה"עצמימים". זרימה? אין הכוונה בשתי השורות הראשונות כי הן כמעין כותרות בפני עצמן. הזרימה - גוף השיר- בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים ובכלל, נראה כי כולו נועד ל 3 שורות אחרונות. "אהיה כדי להכיל את העולם והעולם אדיש"- מעלה בי שוב את הגוש לגרון. אהבתי. למרות שקשה. [ליצירה]
- [ליצירה] (אופס. הפתיחה היא "מסר יקר" ולא מסר "עקר".) [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] והרי המיותר: בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה. "ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר. בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )". שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל. ואולי כך יראה: הוא עמד בתחנה כמדי בוקר מחכה לאוטובוס שיסיע אותו לעבודה בבית האבות. "היום שבת", אמרתי, "ואין אוטובוסים". הוא הביט בי משתאה בעיניו המלוכסנות, אבל לא יכולתי לעזור. * ראיתי עורב שחור מקרטע על הדשא וכנפו האחת שמוטה. הוא הביט בי מתחנן, כמבקש את רחמיי, אבל לא יכולתי לעזור לו כי אינני יודע איך עפים עם כנף אחת שבורה. בטוב- שי. [ליצירה]
תגובות