והיא כפורחת עלתה ניצה
ובליבי, שתלה ניצני ערגה.
אל מול עיניי נובטת, ניבטת,
ויופיה הנקי מכל חטא,
מחדד הכאב בי כאבן משחזת.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! אהבתי את הכתיבה שלך-היא חודרת אל הרגש! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו במילים שלך... אני לא יודע להסביר את זה, המילים שבהן אתה בוחר והצורה בה אתה משתמש בהן... שיר מלא בגעגוע!! פשוט יפיפה [ליצירה]
- [ליצירה] אחח כל כך מוכר..=\ עצוב לראות אדם אהוב שלא מחזיר אהבה..ולפעמים אף קרות לא ברורה..וככל שהוא קר יותר,כך אתה מתגעגע ורוצה יותר..אכן כואב.. מקסים!:) תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] את יכולה לשים: אשת נבלה, אשה המשקרה, (בשין שמאלית או ימנית...) אשה מהבילה (בשני המובנים), נחש הבגידה, שועל המרמה, ועוד רבים... אבל הכונה היתה מלשון תככים, מזימה, הסתה... למרות שאין מילה כזו, המצאתי... מקווה שהבנת... תודה על ההתעניינות... גרשון... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה האהבה מעוורת מלראות פגמים... אילו היינו חכמים יותר בהתחלה, מצד שני זה היה הורס את כל התהבות הנעורים... שיר מעולה של יאוש שנובע מחוסר התקשרות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מתכחש לשמחה וצער אהבה ושנאה, רק לביטוייהם בשלב של קשר בוסרי, אבל אם אתה אומר כנראה אתה אדם פתוח מאוד שעדיין לא נפגע מהפתיחות הזו ויש רק לייחל שלעולם לא תיפגע ממנה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך נסיך על כל התגובות מחממות הלב, אני מעריך מאוד את ההערכה שלך... לגבי עצם העניין, הבנת נכון, ואפילו יותר מזה, כי זו המציאות שלי כרגע ממש, אהבה שנשארת באופק, שאינה מסוגלת לגעת בי ואני בה, ורק מראה שקופה לחלוטין מפרידה ביני ובינה אבל היא אטומה ככל זכוכית. וזה כואב לראות תמיד את האהבה הבלתי אפשרית הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לכל המגיבים, תגובותיכם החמות הן הן היוצרות ברוחי הדחף שתמשיך היא להתנגן בי ככל יכולתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא על ניצירה הזו ציפיתי שיהיו תגובות יתר על שאר השירים, האם זה מפני שרוב הקריאה היא של שירה? [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה, זה כ"כ עצוב, וכ"כ נוגע ללב. פשטות הכתיבה היא לעיתים הדרך הנכונה ביותר לבטא את הצער והכאב העמוקים ביותר, מאוד התחברתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ורק עלה זהב אחרון על אדמה לחה מדמעות תנדוף לזכרון דראון להזכיר ידידו לדורות [ליצירה]
- [ליצירה] תמהני אם כן מה נשאר אתה בארץ עזובה זו אשר חדשות לבקרים מתחדשות עליה גזרות שמד, מצד מדינות ערב הממומנות בחסות ברית המועצות, כולל כל סוגי טילי הבליסטיקה נשקים אישים טנקים וכו', הלא טובה אמא רוסיה מכל אמהות שבעולם אם כן לך והתרפק לך על חומות הברזל שלה, ונראה אם יעניקו לך חומות אלו די חופש ולו על מנת שתתרגם אחדים משיריך, בעוד אלך אני להתרפק על אבני הכותל הספוגים בדמעות ודם בניה השבים אליה מפוגרומים וסופות מדבר עזות, בני ירושלים. [ליצירה]
תגובות