והיא כפורחת עלתה ניצה
ובליבי, שתלה ניצני ערגה.
אל מול עיניי נובטת, ניבטת,
ויופיה הנקי מכל חטא,
מחדד הכאב בי כאבן משחזת.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! אהבתי את הכתיבה שלך-היא חודרת אל הרגש! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו במילים שלך... אני לא יודע להסביר את זה, המילים שבהן אתה בוחר והצורה בה אתה משתמש בהן... שיר מלא בגעגוע!! פשוט יפיפה [ליצירה]
- [ליצירה] אחח כל כך מוכר..=\ עצוב לראות אדם אהוב שלא מחזיר אהבה..ולפעמים אף קרות לא ברורה..וככל שהוא קר יותר,כך אתה מתגעגע ורוצה יותר..אכן כואב.. מקסים!:) תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא על ניצירה הזו ציפיתי שיהיו תגובות יתר על שאר השירים, האם זה מפני שרוב הקריאה היא של שירה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהניתי לקרוא, אבל אם תתיר לי מעט ביקורת קטנטנה, "לא מחובר לכלום" היה יכול להשתנות ל"לא מחובר לדבר" או משהו כזה, אלא אם כן היתה לך כונה נסתרת שאני אשמח אם תכתוב לי עליה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, כאב עדין שכתוב היטב. [ליצירה]
- [ליצירה] דמעות?... נראה לי שהסיפור גולש מן המציאותי קצת... [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מתכחש לשמחה וצער אהבה ושנאה, רק לביטוייהם בשלב של קשר בוסרי, אבל אם אתה אומר כנראה אתה אדם פתוח מאוד שעדיין לא נפגע מהפתיחות הזו ויש רק לייחל שלעולם לא תיפגע ממנה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד לך! אני אראה את השיר לאישתי...:-) אולי זה יעזור... [ליצירה]
- [ליצירה] השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים. הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם. [ליצירה]
- [ליצירה] תמיד געגועים ואהבה... יום נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] צודקת שזה מעט מבלבל, אבל אני חושב שזה חלק מהבלבול שחשה יערה, התמוטטות העולם מסביבה, וגם חוסר הקשר של מוטי לעולם, ופתאום בבלאגן באה המכה הקשה ביותר, חשבתי שזה יוסיף נופך רגשי לדמויות, ובכל זאת אם תשימי לב יש הדרגתיות מסויימת שתוחמת מיהו החי ביותר ומי כבר לא ובינהם מי שחי במציאות אחרת, בקיצור יש כונה אפילו בניקוד אם תשימי לבף אך יכול להיות שהצדק עמך וזה מבולבל מדי בשביל סיפורת. [ליצירה]
תגובות