כרובי היקר שבכרובים!
בעצם כולם כאן מגמגמים.
השאלה האם ברבות השנים,
מצליחים לעלות.
והשאלה החשובה באמת,
האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך.
אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות.
אהבתי.
אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש.
לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר...
[ליצירה]
כרובי היקר שבכרובים!
בעצם כולם כאן מגמגמים.
השאלה האם ברבות השנים,
מצליחים לעלות.
והשאלה החשובה באמת,
האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך.
אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות.
אהבתי.
אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש.
לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר...
[ליצירה]
חיזוק
פייף, התעלת על עצמך.
תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב.
אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה.
יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית.
מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך.
מידידך, הפחות חציל.
[ליצירה]
צלצולי צללים
זו היתה הכוונה, לא?
קראת את 'סיפור המלחמה באחו' של וולטר וונגרין (או משהו כזה). זה הזכיר לי את הספר, אבל אם אני מגיב לך משהו שרק נזכרתי בו סימן שממש לא הבנתי מספיק את השיר.
כנ"ל לגבי ההערה שלי על המבנה המצוין שלו.
יש עוד?
[ליצירה]
הסבר...
ההד לא תמיד מסיים את השורה אלא גם מתחיל שורה חדשה, ויותר בפירוט:
* כמו עשן ממדורה, רע- בא פשוט לתאר את העשן.
* מהדהד ומתמוטט, את- פה צריך לעשות איזה חילוק: מהדהד את קולות המלחמה, ומתמוטט.
ותודה לזהירות על הבנת האמת שלה...
ותודה לכן על הפידבק!
תגובות