כל עוד אנו משלבים ידינו
עורקיי מתמלאים
מהפלגים שבתוכך
וורידיי מזרימים לקרבך
את דמי שלי
ואנחנו כלים שלובים
כמו כלי אחד.
ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עצה קטנה לדרך (על סמך חוקי מרפי): "לביבות בחלום הם חלום, לא לביבות...." [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה להדביק אותך, וכשאני עובר על פניך אני רואה שאין תחנות ואין רכבות וכל הכרטיסים אזלו. אנחנו פה עם כל המארות, ונשארנו כדי לתקוע יתד באדמה המקוללת הזאת, ולחשוב מה נכפה עלינו ומה הבאנו על עצמנו. אנחנו דור חסר נביאים בשער. נקוה שאי פעם ההיסטוריה תחזור, אבל אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] פואמה שלמה של שטף אופטימיות אישית בנהר של פסימיות. תשתדל להמשיך לצעוד באור שמלווה אותך, כסגולה לחיים ארוכים ושלמים. :) הערת סגנון: יותר מדיי שורות מתחילות בוו החיבור. דוגמא: "ואנחנו המשכנו ללכת לאן שרק אנחנו ידענו והם רצו שנישאר כאן והאור שטף את הרחוב והמשיך משם אל הטיילת...." לטעמי, הרצף של התרחיש בלי וו החיבור חזק ומשמעותי יותר. חוץ מזה: "יש לך את זה" תמשיך ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את תגובותיכם וכדאי שאומר מספר מילים, אולי זה יבהיר. זהו שיר. לא מאמר, לא נאום, ולא חוות דעה פוליטית כלשהי. עצם הצורך להסביר מצביע על כך שיש פנים לכאן ולכאן. המדובר בהבט על דמויות, בפרספקטיבה היסטורית תמיד יהיו חלוקי דעות לגבי תפקידו של כל מנהיג. בשיר הזה אין הדגשה על היתרון של אחד מהם וכל קורא יכול למצוא בדברים שנאמרו בשיר את מה שתואם את השקפתו. בתולדות העמים תמיד היו כיבושים ותמיד היו מנהיגים עם חזון ומנהיגים פרגמטיים ותמיד היו זרמים פליטיים ששפטו צד זה או אחר. אפשר בשירה לתת ביטוי לדברים אלה בלי לגלוש לפוליטיקה. אני מקווה שזה מסביר יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] מחמאה והערה הרעיון של השיר מוצא-כן בעיניי. לאמיתו של דבר זה סדר הדברים שבו אני כותב את יצירותיי (הקצרות בדרך כלל). הערה לגבי החרוזים בעברית: בדברי חז"ל נאמר: "לא תחרוש בשור וחמור" כי החמור המסכן לא יעמוד במסע הזה. משוררי המאה העשרים לקחו את האימרה הזאת וכתבו: "לא תחרוז בשור וחמור", לאמור חרוז חייב להיות בהברה מלאה. לדוגמה: "סיפור" ו- "כיפור" הם חרוז. עוד דוגמה: "ילדים" ו-"ורדים" הם חרוז. לעומת זאת: "ילדים" ו-"הורים" אינם חרוז. הבעיה שרבים חושבים שכל שמות העצם ברבים מתחרזים. כי הם נגמרים ב-"ים" אבל זו אינה הברה מתחרזת כי החיריק הוא מתחת לאות הקודמת ורק שלוש האותיות ביחד עם החיריק יוצרים הברה. יש עוד הרבה כללים לחריזה אבל זה בפעם אחרת. בינתיים אני מקווה שלא בילבלתיך וסיבכתיך. אשמח אם תגיב לתגובתי זו. תודה על תשומת הלב ציף-ציף מעל הרציף (זה חרוז)..... [ליצירה]
- [ליצירה] אתך באבלך, מבין לרגשותיך ומזדהה איתם. אביב גפן כתב בשירו: "תהיה חזק למעלה". אילו הוא, החסר, היה יכול לדבר הוא היה ודאי אומר: "תהיו חזקים למטה". זו המורשת החשובה שהם יכולים להוריש לנו: להיות חזקים כדי לא לשכוח אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] מי שבא לירות בך עמוד מולו בחזה חשוף ואמור לו: "תירה בי אתה כי אני לא רוצה להיות ר ו צ ח. אין ספק שלפי דעתך המעוותת, החייל שירה במחבל בישיבה שבה נרצחו 8 אברכים הוא ר ו צ ח, הרי גם הוא ר צ ח בשביל להציל עוד 20 אברכים. שמואל, שמואל. איזה נביא מי אותך לעולם הביא. אגב - מוג לב שכמוך - אינך מגיב למגיבים עליך. אינך מגיב על שום יוצר אחר. יושב ו-"יורה לכל עבר בלי הבחנה". אינך ראוי אפילו לכינויים שהדבקת לאחרים. אתה פשוט נמושה שממלא את סביבך ב-"מילים, מילים, מילים". [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט ומהמם. לצערי יש באתר הזה כאלה שמייחסים לשירים כאלה ריח של פורמלין. יש כאלה שרואים בעבר חזיון כוזב ומאכזב. לאלה אני מציע לדלג על השיר הזה. יש מספיק יוצרים שיהנו מקריאת יצירה זו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה "שיר שיר" כמו שאומרים. אין ספק לגבי האיכות שלו. באשר לתוכן: לא כל סרט נגמר "כמו סוף של סרט" לא לכל סרט יש happy end . יש סרטים שיש להם מסר עגום והסוף איננו "הרעים מפסידים". סוף הסרט הוא המטרה של הסרט ותלוי בתסריטן, בבמאי, אולי בספר שעליו נעשה הסרט. את הסרט שלך אתה כותב מביים והסוף לא ידוע מראש. גם בחיים לא הכל מתפתח כצפוי והחכמה היא להתמודד עם תסריטים לא צפויים מראש ולצאת מהם כשידך על העליונה. אם הסוף הוא טוב או לא, זה עניין של זווית ראייה וכושר עמידה. אבל החלום על סוף טוב ומאושר הוא תמיד לגיטימי ונותן מוטיבציה. [ליצירה]
