[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
רעותוש
אל ייאוש !!!
עוד ישנם אנשים,אנשי חייל ההולכים בינותינו,
עוד ישנם אנשים המוקירים טובה,
עוד נכונו מאבקים, עוד נכונו נצחונות,
עוד נכונו דברים טובים,
עוד נכונו אהבות.
ואת, אל לך לכתוב מחשבות נכאבות..
אך לרגעים קטנים.. נכונו הדמעות.
היי חזקה.
[ליצירה]
לצערי הצדק עימך.
דווקה בארצנו הקטנטונת,ארץ יהודית,שפה עברית.
דווקה כאן....יש תופעה מעצבנת שנקראת "אנטי ציונות" בעעע... יצא לי להסתובב באירופה ולהתארח אצל מספר קהילות.ולוואי שהייתה לחלקנו חצי מאהבת המולדת שיש להם בלב(רק חבל שזה נשאר בלב והם לא ממשים אותה...אבל בעצם...מי ישאר שם לארח ישראלים ?? .. נו מילא...).
בכל אופן, יישר כוחך!
[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.
[ליצירה]
אמונה ,
השלוש נקודות באות לעשות פאוז,
לקחת את המשפט שנכתב לפני ולקשר אותו למילה אחרי.
אפשר לעשות זאת בפסיק אך ככה נראת יותר ההתלבטות לגבי מקור הכוח שדוחף קדימה.
תודה לכם.
השיר דווקה לא כל כך גוזמא לצערי,
ככה לפעמים אתה מרגיש כשהדרך ... לא נגמרת,
והמקום היחידי שהיא נמצאת בו...
זה במחשבות.