רזים שבלב נסתרים מכל עין,
עִתות רחוקות,נשכחו מן הלב.
ואיתך יפתי,תכולת העיניים,
תבוא הדממה,הרפא הכאב.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לפעמים האדם יותר דומם מן הדומם עצמו,נכונים דבריך...אך דברי האדם כשנשמעים,הם יותר חזקים מכל דומם אחר.."אולי ליבך הוא אבן,אבל ליבך הוא קודם כל לב..." [ליצירה]
- [ליצירה] באמת אפשר לדמיין את המראות אשר אותם אתה מתאר כאן,ואכן,הם יפהיפיים!!! מעניין למי אתה מתכוון בסופו של השיר,באמת מסקרן.. אני פרשתי את זה כאלוקים שמסתכל על כל מעשינו בעולמו המרהיב..מביט עלינו,ילדיו הדלים,מסתובבים ביופי יצירתו,שאותה בעצם אתה מתאר בפלאי שירך הנוגה.. תמשיך לכתוב מדהים כמו שאתה כותב עד עכשיו..=] שתהיה שבת שלום! [ליצירה]
- [ליצירה] אחח כל כך מוכר..=\ עצוב לראות אדם אהוב שלא מחזיר אהבה..ולפעמים אף קרות לא ברורה..וככל שהוא קר יותר,כך אתה מתגעגע ורוצה יותר..אכן כואב.. מקסים!:) תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] הפחד של אי הידיעה הוא גדול כל כך..אני ממש מזדהה עם השיר..בלי לדעת מה יהיה הצעד הבא,בלי לדעת מה יקרה עוד דקה.עוד שניה. כל שנשאר הוא לקוות לטוב,שיבוא..בטוח! יהיה טוב..=] תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] לוגן,לשאלתך. הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה.. [ליצירה]
- [ליצירה] לא חכם להתייאש מאהובה,מנסיון... כשהיא תבוא נדע!=] האהבה צריכה לבוא קודם כל עם עצמך ואח"כ עם הזולת,כך לא נצטרך להיות תלויים באהבה של מישהו אחר!... תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] לשקם להמשיך את הפחד, להרחיק. עתיד רחוק ורוד חלום? אולי, אך בלי יאוש, לעולם כלל!!! ממש מרגישים את הכאב מתוך השיר..כל מילה ומילה,כואבת..אולי לא מתאים שאני זה שאגיד זאת,אבל לשקוע עמוק עכשיו,זו לא הדרך..צריך לקום מן החורבה ולהמשיך הלאה! יפהיפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מ-ק-ס-י-ם-!ממש הרגשתי את הילדותיות המתוקה הזאת בשירך!אחחח אין כמו ילדים כשהם קטנים...הלוואי וכולנו היינו תמימים כמוהם לעולם...=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אחחח..גם אני מחכה ליום בו אוכל להפציע כך,ליום בו הלב פשוט יפרוץ החוצה בכל כוחו וישבור את כל חומות הכאב שבנה לו גופי וישאוף מאוויר העולם שאיפה עמוקה וארוכה... התחושה מוכרת...=] תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אויש יפההה....!!! כולם רואים משהו אחד,בעוד היא מסתירה בתוכה כל כך הרבה רזים שאין איש מלבדה יודע..ופה ושם,בין כר לכר היא מרשה לעצמה לפרוק את העצב הזה,ששמור בתוכה אל שום אוזן שתשמע אותה.. ומבחוץ היא ממש כמו דיווה כזאת..זה מחזה כל כך מעורר כמיהה לגעת בניצוץ הזה שהיא משאירה אחריה..ובסוף רק נותר הגעגוע,ליופי הנסתר הזה שלה..לאהבה הזאת שלה.. מקסים!:) תודהה לך!! [ליצירה]
