[ליצירה]
אחח, כנרת ומלודי
שתי תותחיות על.
מלודי.
אני מאוד מאוד אוהב ומעריך את כתיבתך.
אני מאוד אוהב לקרא וגם לומד הרבה מהתגובות שלך לאחרים.
אבל הפעם אני חולק עלייך. אין כאן אירוניה.
יש כאן אופטימיות מצד האדם שהוא כאן גם הדובר.
זה לא חכמה להיות אופטימי על גבי מישהו אחר, להגיד לאדם למרות שהסיכויים שלך הם אחד מעשר עדיין תישאר אופטימי.
אבל אם האדם עצמו אומר:
למרות שהסיכויים שלי הם אחד מעשר עדיין יש לי סיכוי, זאת ההתעלות באופטימיות.
כנרת מיוחדת
מוריד בפנייך את הכובע.
כל מילה שלך יפה בעיניי.
היטבת רדת לעומק הדברים.
תודה
לשתיכן.
[ליצירה]
היי כנרת
שנייה, אני מחייך.
את צריכה לקרוא שוב את השיר.
כי זה שיר אופטימי.
הוא אומר, שלרוב אנחנו מכניסים את העצב לחיינו,
אנו מרשים לו לדור במחוזותינו.
אך, במקומו אנחנו יכולים לעיתים קרובות לאפשר לשמחה לדפוק בדלת, להכניס אותה, להציע לה בית חם בלבנו
ולחיות.
זה הרעיון
תודה
שי
[ליצירה]
ואינני שואל
"מדוע לא יבוא האביב אל לבי?"
חזק ואמיתי ביותר, יש משהו משחרר בעצבות.
לעיתים אנחנו מונעים מעצמינו את השמחה בלי סיבה מיוחדת.
יופי של שיר.
שי