[ליצירה]
חיים
כ"כ נכון השיר הזה
לכל אדם יש תיבת פנדורה קטנה משלו.
סודו הכמוס של האחד הוא הגאווה של האחר.
והסוד של האחר הוא הפרסום הגלוי של האחד.
לכל אחד סוד משלו.
ממש יפה ונכון השיר שלך
שי
[ליצירה]
תשמע.
זה מקסים.!!
מעלה בי שתי אסוציאציות.
אחת, אתה מדמיין את העולם המופלא הזה שנמצא בלב הים, עם כל שושנות הים והתמנון והדולפין הקטן, ואתה מסתכל על זוגתך, איך היא לא מבינה את זה, את כל הגדולה שבכך, לה רק חשוב שהסלון לא מסודר, ואתה חושב לעצמך, כמה פער יש בכם, ואלי איפשהו כמה חומרית ורדודה היא.
מצד שני, אני מדמיין אותך חושב את כל זה ופתאום שומעים אותה אומרת "כבר שעתיים אתה בוהה באקווריום הזה,אולי תעזוב אותו כבר, עוד מעט האורחים באים, תסדר את הסלון לפחות"...
הכל תלוי בנקודת המבט.
פעם כתבתי על זה שאני מסתכל לשמיים ורואה עולם ומלואו, וכוכבים ומלאכים, ושיש אין סוף ביקום,ושביל חלב וכוכבי לכת ואז אני מוריד את העיניים למטה ורואה את החשבון חשמל שלא שולם.
השיר שלך הזכיר לי את זה.
שתמיד תראה את האגדה בכל דבר.
שי
[ליצירה]
יפה
אבל לי מה שהפריע,
שתוך רבע שעה מישהי חדשה נכנסת לתמונה.
תתאבל עליה טיפה
זה ימחיש לך שהיא לא סתם הייתה איזה משהו בחיים שלך.
תחשוב על זה
רק טוב
שי
[ליצירה]
אחח, לחיי הפעם האחרונה ההיא שבה מתראים.
יש איזה שיר שאומר "לו רק ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה"
אם רק ההיינו יודעים שזאת תהיה הפעם האחרונה
לא היינו נפרדים...
מזל שפעם אחת זה נהיה נכון, כי אחרת זה לא נגמר...
[ליצירה]
שלום אנשים טובים
אישה פצועה ואני זה אני.
תודה על תגובה פשוטה ויפה.
מוריה
תודה על ההיבט הספרותי
גם אני רואה בו אופטימיות
ולגוד
נורא אהבתי את התגובה שלך
כי אתה הרגשת את המילים
"שתזכר רק אחרי שהכל ימחק"
אחלה יום
שי
[ליצירה]
מילים חכמות ביותר.
כל אדם בשלב כלשהו בחייו לוקח מזוודה ומצפה לגלות את הרכבת שלו.
קשה מאוד לדעת לאן מועדות הפנים.
לכן, צריך לחשוב בכיוון השני.
כלומר, לדעת לאן איננו רוצים להגיע, ואז מספר הרציפים מצטמצם.
לעמוד שוב, להחליט לאן לא ושוב לצמצם.
וכך, עד שיש שאנו עומדים רק ברציפים שמתאימים לנו.
וכאן, נכניס למזוודה את העבר, את ההווה את העתיד, וכמובן את המזל, נעלה לרכבת נתפלל ונקווה שבחרנו בתחנה הנכונה.
מקימום נרד בתחנה הבאה.
או שנקפוץ.
שיר חשוב שמזכיר שכולנו היינו \ נמצאים \ נהיה מתישהו בתחנת רכבת הזאת.
שי