בס"ד
חומות צריך לעיתים לשבור, לעיתים לכבוש בסערה ולעיתים נדירות סתם להמיס. אבל יש חומות-מכיוון-אחד, נסה את הדלת האחורית - והן אינן.
-------------------------------------
נכתב כתגובה ל'funland' מאת מאורה.
תודה, מונשמה. :)
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני, בנימין נקונצ'ני מ-ת-נ-צ-ל!! טעיתי באופן מביש, יצאתי חומוס. גוגוק, שהבהיר לי את העניין אישית, אכן צילם את התמונה המקורית שמופיעה על כריכת הספר של דוד בן-יוסף. מה דעתכם על זה? בנימין שאומנם לא טעה, אבל פתח את הפה גדול ומוקדם מדי, וכרגיל יצא ידיוט [ליצירה]
- [ליצירה] כאילו שאפשר בכלל להפריד. חורבן הוא חורבן הוא אסון. מצאו לי אחד מאנשי גוש קטיף, חבל עזה או צפון השומרון שיכולים לשכוח ולהשאיר מאחוריהם את סאת-ייסוריהם, גלותם, בשל העובדה (שאמורה להיות מובנת מאליה) שפרנסתם אולי תשתקם עם הזמן. הנסיון לחבר בין הדברים כמשוואה - גירוש שווה נזק כלכלי; הנסיון להפריד בין הדברים - הלך הבית, הלכו החיים, אך החממות הגיעו; מגעילים אותי. או יותר נכון, מביישים אותי. הזהו אדם? [ליצירה]
- [ליצירה] על אלה אני בוכייה. איפה היצירה שלך על רציחת חמישה מבני משפחת סחיווסחורדר ב'סבארו' לפני שנתיים? ובני הזוג לוי בשבת האחרונה? וההתעללות בלוחמי הל"ה ובגופותיהם? וטבח חברון תרפ"ט? פרעות תרפ"ט בכלל? נשמע אותך לגבי האכזריות הבהמית המדהימה שבהשארת אוהביו של רון ארד ויתר שבויי צה"ל באפילה לגבי גורל בנם במשך כל השנים הללו. רצח קובי מנדל ויוסף שירן - שומו שמיים!!! אתה עוד פה?!? כל אלו דברים חמורים בהרבה, הו, בכל כך, כל כך הרבה, שאין להשוות. והם רק קצה קצה של רשימה ארוכה מנשוא וסבול. אי אפשר, אסור, להתלונן שאנחנו לא-מוסריים בלי להתלונן על הצד השניץ לעומתם, אנחנו מלאכים. מלאכים מפגרים, התאבדותיים, אבל מלאכים. אם אתה רוצה לקבול על מה שאירע לנו, קבול. אך הבא את כל מה שאירע לנו, לא רק את ההשלכות המוסריות. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש תודה לבורא עולם על הסוכן האישי. ותודה לך על השיר. אכן, אני כל כך מרגיש את הצורך לשקוע מתחת לשמיכה, לאיזו שנת-חורף עד כי יבוא שילה. והמציאות זועקת: "בן אדם! מה לך נרדם?! קום! קרא אל אלוהיך...". בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] אכן אכן אבל למה לא להשקיע ולהפוך את זה מסתם הרהור לסיפור של ממש? כל חומרי הגלם כבר ישנם! [ליצירה]
- [ליצירה] א. מוות לערבים! ב. מאין לך שאינני מתבגר מלא-הורמונים כהגדרתך? ג. משה רבינו, זוכר אותו? הוא היה בן 119 כשריבונו של עולם הבטיח לו שלא ייאסף אל עמיו לפני שיזכה לנקום את נקמת ה' במדיינים. משה נתאווה (!) לנקום בהם! וכל-כך למה? מפני שהם שלחו את בנותיהם להחטיא את ישראל. איפה אנחנו ואיפה הם. על פיגועי התאבדות דוד מלך ישראל, הג'ינג'י נעים הזמירות, היה מביא לא מאתיים עורלות פלישתים, אלא מאתיים א ל ף ראשי פלשתינים. צא ולמד. [ליצירה]
- [ליצירה] סוסת אור בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות. רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה. בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם: זכור את אשר עשה לך עמלק. אינני מתכוון לשכוח. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה... הנעל מכה שוב, מה? מעניינת אותי אבל, דווקא הקונוטציה המעניינת של הכותרת: "שלום לתמימות, (למדתי גם אני לשקר)". כי אם התכוונת לשיר המצויין הזה של רונית שחר, היצירה מקבלת תפנית שונה לחלוטין, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] מכל מקום היא לא באמת השאירה לי ברירה... [ליצירה]
- [ליצירה] יואכש, שמא תשקול שנית? להזכירך: "יש אנשים שצדים נמרים". חשבת שזה לא קשור? [ליצירה]
תגובות