[ליצירה]
לדוד
תודה על תגובתך
לגבי הערתך שבסיפא הנושא רחב יריעה ובכל זאת אך בראשי פרקים:
לטעמי אברהם בסך הכל נכשל בניסיון העקדה .
הביטוי "ירא אלוקים" שהוכתר בו לבסוף מצביע לדעתי דווקא על פחיתות
על ענין זה אולי אכתוב בהמשך עוד רשימה באתר ואנסה לתמוך מסקנה זו מהכתוב.
אם אברהם אכן היה עומד בניסיון לא מלאך היה מדבר איתו אלא ה' בכבודו ובעצמו וכך כל ההסטוריה שלנו היתה נראית אחרת היתה מתכווצת פלאים כך שמזמן כבר היינו שרויים בימות המשיח
[ליצירה]
ליוסף המאסף . תודה על התיחסותך. והערכה רבה על ההשקעה. לכתחילה ,לא היה לי ספק בדברים שכתבתי.
עתה למקרא הביקורת המכובדת שלך, שבהחלט יש לה מקום . אני עוד יותר משוכנע לשיטתי.
האמת שלכל טענה שלך, יש עימי תשובה ואני מעיז לומר אף משכנעת.אבל טכנית, אינני רואה כיצד אני עושה כן בדרך זאת.
חשוב לי, שדעה זו נשמעה והיא קיימת גם אם על ה"מדף". אניאף מאמין שהזמן כבר יערים מלשון ערמה] מאורו לברר האמיתות ועוד יתברר עד כמה הדברים קולעים לאמיתה של תורה . ויש בהם כדי לקדש שם שמיים
[אגב יום אחד פסיכופט יהודי יאנוס נערה ערביה אני מקווה שכל הגברים במשפחתה ובכפרה לא יהרגו אל כל הגברים בעירו או בכפרו].
ושוב תודה לך ובשביל שדברי תורה אלה יעשו את רישימום למעלה צריך ליתן בבקשה, חמישה לצדקה למטה ותבוא עליך אך ברכה
[ליצירה]
סליחה על שגיאות הכתיב הרבות. בגלל....
אם אפשר שוב. ואם כבר תוספת קלה :
נחמד ויפה
ואם אפשר להוסיף :
"שא את ראש", כפשוטו. בא להטיל אחריות מיניסטריאלית ושילוחית על ראשי ישראל . במקרה זה על משה ואהרון כאחד.
והואיל לגבי קהת הוטלה עליהם משימה הכי רגישה בקרבתם היתרה לכלי הקודש ולפיכך גם הכתוב מתרה בהם שוב ושוב להזהר שמא חלילה ימותו ועד כדי השמדה חלילה כדי "כריתת שבט".
לכן פתח בהם הכתוב.
ולא רק זאת, אלא תוך דגש וכבר בפתיח, כי האחריות השילוחית, הנה הן של משה והן של אהרון כאחד.[ בשונה מבני גרשון].
לגבי בני גרשון האחריות השילוחית הנה מופחתת יותר. לפיכך "נשיאת ראש" שלהם במובן האמור, הנה משנית לזו של בני קהת, בחזקת : "גם הם".
ואכן סולם האחריות כאמור, משתקף גם סמלית בשמותיהם:
"קהת" - לשון מחיה וכריתה
"גרשון" - מתון יותר, לשון "גירוש" בלבד
"מררי" - מתון עוד יותר, לשון סחי וסבל ומרורים.
חג שמח ושבת שלום
[ליצירה]
לגוד. מקווה שהפעם משכנע
בס"ד.
אני מקווה שהדברים הפעם משכנעים יותר .
ראשית לבקשתך להלן הפסוק בחומש דברים ט'[20]:
"ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא".
הביטוי : "התאנף מאד" אנינו קל -כלל ועיקר.
רק לסבר את האוזן כשמשה מתאר את כעסו של הקב"ה כלפיו אותו הכעס שהוביל לגזרה של אי הכניסה לארץ הוא משתמש אך בביטוי "התאנף". ולא די בכך, מיד אף עדן את הדברים באותה הנסיבה המקלה לאמור : "התאנף בי על דבריכם".
אז איך נהין , לפחות מהבחינה הרעיונית להמשיך ולעצום עיניים ול"איין" בק"נ טעמים ותירוצים את אותו "גזר הדין" אשר בוטל רק בגלל תפילתו האולטמטיבית של משה.
אין זאת אומרת שמשה לא עשה שימוש בכל אותן נסיבות מקילות שהעלתם בתגובותיכם.
אך גם עצם ההתעלמות של הקב"ה , בכך שרק בדיעבד משה מזכיר זאת, היא גם הנותנת לכאורה, כי כעסו של הקב"ה בבחינת "התאנף מאד", היה כל כך רציני. שעם כל הכבוד אי אפשר להתעלם ממנו.[כדי הטיעון שרק עם ישראל נענש...]
הקשר שבין ה"זהב" כמייצג את פסגת החומר ובין אלוקים" המייצג את פסגת הרוח, הוא לכאורה ברור למדי.
מדובר במתח מובנה של תנגודת.
לכן הקב"ה ציווה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי זהב". יותר משכיוון לאותם דורות לענין הצלמים מכסף וזהב כיוון לימינו אלה , שלא להגרר לגרוע מכל שבשאיפת החומר עדי שיאה [התשוקה לזהב בכל מחיר] אנו שומטים מידינו את ה"אלוקות" ואוחזים באותם אלוקים אחרים המגולמים במיטב החומר : "הזהב".
זה מה שקורה לדתות מושחתות .
וזה למרבה הצער, הסכנה הרובצת לפתחינו . שהרי כל מי שנסחף אחר תאוות הבצע והממון לא רק שזונח הוא אלוקים חיים, אלא שעובד הוא אלוקים אחרים שעשה במו ידיו
[ליצירה]
כל כך יפה.
יוצר דימוי של זוג
שנטיית הגזע שלהם שואפת לשלימות והשתלבות
וידיהם פרושות למעלה לקבל גשם נדבות.
בדמות שיער גולש של עלים ירוקים ומבטיחים
[ליצירה]
כבר הכותרת גורמת לבחילה נוראה.
לכתחילה נמנעתי מלהכנס ולקרוא .
ידעתי כי מידת הכעס שבי תעביר אותי על דעתי ומהר מאד אמצא, כמי שמחרף את אבות אבותיהם הרוחניים של דרדקים אלה, שטופי המח. שאין להם דבר מבינתם שלהם ואין הם אלא מקיאים קלישאותיהם של אנשים קטני מוחין. אנשים שרלטנים, שכל תפארתם בשכתוב ההסטוריה ובשיעבודה לאינטרסים זרים.
משהמלאכת התגובה נעשתה כבר, ואולי דיה על ידי התגובות הנפלאות של : לגוד, אמילי ,ליאורה ודב ועוד, הוקל מעט.
והגם כשקראתי כל מלה בזעם, שאינו עצור בנחיריים רושפים, שמרתי ביני וביני על איפוק, על שליטה עצמית.
עד שהגעתי לתגובתו של השרף .
כאן כבר אבדתי את שיווי משקלי הרעוע מימלא. מצאתי עצמי צורח. די די
לכו לעזאזל. אל תגעו במשיחיי ........
נבלים ברשות קולמוסכם, עלוב והמשתלח.
ליטפתי את עצמי להרגע, לשוב ולדבר שקט וחכם
שרף יקר, לא חשוב מה כתבת וכיצד ניסית להצדיק את מה שביקשת להצדיק. אבל ריבונו של עולם, התבונה הינה לדעת מתיי לאחוז בזה ומתי לאחוז בזה.
על דברי הבלע המושחתים שכאלה, היה בכלל מקום להתחיל בדברי סנגוריה כל שהם.
היית קודם לכל צריך לזעוק ומרה ולקרוא למפופק, הבלתי בשל הזה, לשבת שבעה נקיים ולחזור בו מיד
עוד לא ראיתי "כישרון" ממוקד ומשחית שכזה .
להשכיל לחלל במחי משפט אחד. גם את ה"שואה" גם את ה"שמחה" וגם את ה"ציונים".
זו חרפה שאין עליה כפרה .
בכלל, אתה באמת גם מאמין, למה שכתבת אתה, כי הציונים כשודדי ים ממש, עמדו על הפרק, חטפו את הפליטים מנעו מהם להגיע לארץ האבטחה הנלבבת אמריקה , העמיסו אותם על אוניות רעועות והכל להביא אותם אל ארץ "גזירה" .להפוך אותם לבשר תותחים על מזבח מדינת הציונים .
די לכם,[ או שמא האסון ש"רב לכם"]
בעיניי אמירות מסוג זה, יותר ממגעילות .
חדלו לכם, מלחרף מערכות אלוקים חיים.
הציונות ומדינת ישראל הם קודש הקודשים של האלוקים שלי ולא רק שלי.זו ההויה הגאולית וזולתה אין
ואתם ושכמותכם עושים הכל שהאלוקים שלכם יהא אלוקים אחרים .
יקח לנו עוד דורות רבים להתבוסס באימיה הנוראים והבלתי מפוענחים של השואה. וגם אז לא נבין דבר לאשורו. והנה הזדרזתם וקמתם תרבות אנשים חטאים, לעבד בעבורינו את השואה לדלות את מסקנותיה. להפוך את אימיה לבליסתראות הנורות לכיוון אחד - הציונים - כולנו.
ואתם במחי קולומוסכם המעוקל, מוסיפים ומשתלחים גם בכל היקר לנו.
עצוב ,חבל ובלתי נסלח
[ליצירה]
לליאורה
בתלמוד מצויה אגדה המסתמכת על מגילת שירהשירים והקובעת כאילו השביע הקב"ה את כנסת ישראל את עם ישראל שלוש שבועות. בעצם שתי שבועות והשבועה השלישית מיוחסת לגויים.
והשבועות הן : שלא ימרדו בגויים ויקבלו עליהם את הגלות והשיעבוד בהכנעה עד שמשיח יבוא ויגאל אותם בדרך נס. והשבועה האחרת המשלימה ש"לא יעל בחומה". כלומר שלא יקדימו לעלות לארץ ישראל מבלי שמתרחשת אותה גאולה ניסית על ידי המשיח.
אגדהזו שימשה את הבסיס העיקרי לפיצול ולפילוג בעם ישראל שהרי החרדים וכל אותם נטורי קרתא מנפנפים בה כנגד תקומת ישראל וכנגד מדינת ישראל לטעמם אנו חצופים שהפרנו את השבועות הנ"ל ויזמנו "גאולה" אנושית .
מה שהביא אותי להביע את התיזה שלי [בראשי פרקים לפי שעה] שמדובר באגדה שהושתלה על ידי תועמולנים נוצריים זו דווקא מופרכותא של השבועה השלישית לגויים : ש"לא ישעבדו את עם ישראל בגלות יותר מדי"..
אני מקווה שהסבר הרקע הכללי שבזה מספק פרספקטיבה מנימלית להבנת הענין.
על כל פנים תודה על התייחסותך
[ליצירה]
לכנרת - מדובר בכתבה של הרב צוריאל בערוץ 7 יהדות
הכותרת : "איזהו חכם?הרואה את הנולד".
משום מה החלק הראשון של הכתבה כנראה הורד ונותר רק החלק השני [ההמשך]