[ליצירה]
תודה לכל הגיבים הנכבדים.
בחלקת האלוקים הקטנה שלי אני מבקש להניח "אריכים"
על מפתנו של משיח. ואם הדברים גם עושים רושם , אין
מאושר ממני.
תודה לכם.
[ליצירה]
לגוד. מקווה שהפעם משכנע
בס"ד.
אני מקווה שהדברים הפעם משכנעים יותר .
ראשית לבקשתך להלן הפסוק בחומש דברים ט'[20]:
"ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא".
הביטוי : "התאנף מאד" אנינו קל -כלל ועיקר.
רק לסבר את האוזן כשמשה מתאר את כעסו של הקב"ה כלפיו אותו הכעס שהוביל לגזרה של אי הכניסה לארץ הוא משתמש אך בביטוי "התאנף". ולא די בכך, מיד אף עדן את הדברים באותה הנסיבה המקלה לאמור : "התאנף בי על דבריכם".
אז איך נהין , לפחות מהבחינה הרעיונית להמשיך ולעצום עיניים ול"איין" בק"נ טעמים ותירוצים את אותו "גזר הדין" אשר בוטל רק בגלל תפילתו האולטמטיבית של משה.
אין זאת אומרת שמשה לא עשה שימוש בכל אותן נסיבות מקילות שהעלתם בתגובותיכם.
אך גם עצם ההתעלמות של הקב"ה , בכך שרק בדיעבד משה מזכיר זאת, היא גם הנותנת לכאורה, כי כעסו של הקב"ה בבחינת "התאנף מאד", היה כל כך רציני. שעם כל הכבוד אי אפשר להתעלם ממנו.[כדי הטיעון שרק עם ישראל נענש...]
הקשר שבין ה"זהב" כמייצג את פסגת החומר ובין אלוקים" המייצג את פסגת הרוח, הוא לכאורה ברור למדי.
מדובר במתח מובנה של תנגודת.
לכן הקב"ה ציווה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי זהב". יותר משכיוון לאותם דורות לענין הצלמים מכסף וזהב כיוון לימינו אלה , שלא להגרר לגרוע מכל שבשאיפת החומר עדי שיאה [התשוקה לזהב בכל מחיר] אנו שומטים מידינו את ה"אלוקות" ואוחזים באותם אלוקים אחרים המגולמים במיטב החומר : "הזהב".
זה מה שקורה לדתות מושחתות .
וזה למרבה הצער, הסכנה הרובצת לפתחינו . שהרי כל מי שנסחף אחר תאוות הבצע והממון לא רק שזונח הוא אלוקים חיים, אלא שעובד הוא אלוקים אחרים שעשה במו ידיו
[ליצירה]
שיר בהמתנה נמחק ואיננו ! ! !
להלן שיחזורו:
בטיילת
מול אופק של כיפה מוזבהת
והרמון הניצב לתל - פיפיות
הרוח שרקה לי
בנקב הכובע
שיר של רועים
פיזזה עדיי
במחול של שרפים
הלכה עליי בקסם של נביאים
כי מהרה, מהרה
ארמון על מכונו ישב
והיכל ה'
לתלפיות
[ליצירה]
ליוסף המאסף בכל זאת - הוכחה אחת לפחות. שהרי הציק לי הדבר שפטרתי אותך אך בהצהרה כללית.
לתורה דרכים משלה לפעמים לחזק דברים.
במקרה זה, בגלל מהותו וחשיבותו של הנושא, הקדימה התורה להדגיש בתחילתו על המהות, שהשתנתה בסופו.
במה הדברים אמורים פרשיית שכם בתורה פותחת בכך ש:
"ויבא יעקב שלם עיר שכם". מדוע צריכה היתה התורה להקדים לנו כי דווקא בביאתו של יעקב לשכם היה "שלם".
האין זאת כדי שניווכח כי כשיצא ממנה כבר היה הרבה פחות מ"שלם". האין זאת כדי שניתן את המשמעות האמורה לתגובת ה' על המעשה ובעיקר ניתן את מלוא המשמעות לצורך של יעקב להיטהר הוא ובני ביתו. וכאמור לעלות שוב לנקודת ההתחלה ל"בית אל" על מנת לשוב ממנה אחר ושונה "שלם" כפי שהגיע לשכם בטרם אותה הזוועה.
[ליצירה]
לליאורה
תודה על תגובתך
אני חושב שבעיקרון את צודקת.
ראוי היה שאישה תכתוב לאישה
ואולם כל שביקשתי לעשות קודם לכל להפנות את תשומת הלב לצורך שכך או אחרת הנשים ינצלו את אותו מעמד מרומם להתרוממות יחודית של עצמן ובעיקר להתחברות למעמד
הנחתי אך טיוטא שוודאי אם תשרוד תעבור בהמשך שינויים
וכל אישה תתפלל כרצןנה בהדגשים ובתוספות משלה
בשולי הדברים אבקש עוד להעיר
התפילה בנויה משילוב של לימוד ותפילה כאחד ונדמה לי שזה יוחדה יש שם כמה רעיונות שבמלוא הצניעות מזקיקים התעמקות והתחברות
אני בטוח שמקריאה חמישית עד עשירית לפתע יהא לך ברור כי העובדה שגבר כתב את הדברים יש בכלל ערך מוסף יחודי[יש בה סגירת מעגל שמרוקנת את הברית בדיעבד בלי השלמתה של האישה]
ושוב תודה לך על התייחסותך .
ואדרבא טלי את האתגר וגם את כתבי מהמבט וההיבט הנשי
משה אהרון
[ליצירה]
לזיוה גל
תודה על תגובתך
השא' שלך במקומה והיא חותרת ליסוד אושיותיו של זה העולם, שנברא לכתחילה ובהגדרה זך וטהור הרבה יותר
ממה שנדמה.
בכלל, מה אשמות הבהמות שהפכו לקורבנות זמינים לכל אדם ובכל חגיגה
ובכלל מה אשמים בעלי החיים ששילמו את מחיר הגירוש שלנו מגן העדן, עד כי הפכו טרף מזונם
גם של בני האדם
ואכן לעניות דעתי לתורה צפנים מוכמנים לכל עת וזמן. "מוסדות" ומנגנונים מופרכים ואף אבסורדיים, [קורבנות וכו'] שניתנו בגלל חולשתם של דורות
"יושמדו" מאליהם,תוך מתן אינטרפטציות סימבוליות בלבד
רוצה לומר, שזה שאת מתקוממת ובצדק
ואף אני בתוכי מתקוממם וזה גם עיקר המניע של כל הגיגיי שבזה
אנחנו למעשה אותה הסנונית המבשרת את בואה הקרובה של אותה העת .
שהיא כלל לא אוטופית
ואם מותר נימה אישית
ואני לא טועה בך
כי אז שמך זה
יאה לך יותר