כשעליסה מארץ הפלאות
תפגוש בנסיך הקטן,
היא תוכל לתת לו נשיקה
והוא יוכל לקטוף לה פרח.
אבל - חבל - איזה - מן - מזל -
הם לא דוברים אותה שפה.
באמת שזה לא צריך לשנות
כלום באמת, אבל אני יודע
היא רק תוכל לתת לו נשיקה
והוא רק יוכל, לקטוף לה את הפרח.
[ליצירה]
אחת מאהבותי הגדולות הוא הנסיך הקטן. רק מה? חבל לי, ודווקא בעיתון לחיילי ישיבה, שהפוטנציאל הגבוה שנמצא ברעיון, לא מוצה. אתה לוקח את ה"דתי" ומציג ממנו "מבוגר אמיתי" בניגוד למה שיכולת לעשות ממנו... כאילו הוא משתלב לגמרי בעולם מבחוץ, ואנחנו, הרי מאמינים, שיש לנו סגולה מיוחדת, בעצם היותנו יהודים, לא?
[ליצירה]
זו לא התגוננות זו התמודדות. זה מה שכיף בשיר - אפשר לקטר. זה פשוט שיר על אחד מהימים האלו, שהכל עולה ומציף, הכל עמוס, כולם רוצים הכל בבת אחת ואין לך טיפה לעצמך. זה פשוט שיר לשחרור לחצים, ואני - באמת שאין לי מה להתלונן על בן זוגי. ברוך ד', 99.9 מהפעמים זה באמת נגמר אצלו ולא בכרית. אבל מה? אז לא יוצאים שירים עצובים. הם יוצאים מהפחות מהאחוז שבה הכרית היא היא התחנה הסופית....
[ליצירה]
אני בדרך כלל לא שורדת שירים ארוכים כל כך, זה מטריח אותי. (רק באינטרנט!! המילה הכתובה באמת זה כבר משהו אחר!)
והנה, גם הגעתי וגם יש סיכוי שאני ארצה לקרוא עוד דברים שלך... הרי לך מחמאה!
ממש אהבתי את הרעיון, שלכל אחד החוויה אינדיוידואלית, אפילו אם השתמש בחומרים שכולם משתמשים.
חוצמזה, עברית יפה, תמיד מוסיפה!
רואים שהיית ביניש, לפי הביטויים...
[ליצירה]
ראיתי את הילדים צוחקים צחוק מתגלגל,
בועות סבון צבעוניות עפו מהם,
והציפו את העולם כולו.
שמחה אמיתית.
השאלה היא, האם כותבים על השמחה מבחוץ, כמו: כך וכך זה לשמוח, או שמא אתה רוצה לרקוד ולצעוק בכל העולם: אני שמח! אני שמח!!
תגובות