[ליצירה]
וואו. זה נהדר. כתוב טוב, עד שלרגע התחלתי לרחם על מישהו פה....
הציניות חזקה ומצויינת!!!
אהבתי את החיבור לאם סיסרא, ואהבתי את התוספת על המכונית תופת בשבי שומרון!
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
אני ממש אהבתי, כאחת שלומדת כימיה בשנתה האחרונה בתיכון אני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר!
אני לא יכולה לספור את הפעמים שחשבתי לקפוץ מחלון הכיתה או לעשות משהו רק כדי שיעיפו אותי החוצה בשעה 3 בצהריים בה למדנו על פולימרים.
בכל מקרה- קליל משעשע ומעלה הזדהות.
תודה!
[ליצירה]
אז מה אם לא קראתי את 1984? כל הזמן מישהי בבית שלי מדברת על הספר הזה. אני יודע אותו בעל-פה בלי לקרוא אותו! (ראי המשפט הראשון בהקדמה ל'הנסיכה הקסומה' של ויליאם גולדמן...)
אולי את יודעת על מי אני מדבר? האחות הגדולה?
אל תדאגי. לא התכוונתי אלייך: א. אין מצב שאי-פעם תיבחרי לנשיאת הזבל, כך שארצות הברית- עוד חזון למועד. ב. נראה לך שאני אסכים להיות אח של מישהי שקוראים לה סוזי?
[ליצירה]
אוהו. התשובה היא ברורה: כי צריך לעשות מצעד לפידים לנוער הכתום, ואז הכתום בטוח לא ידהה. נכון?
אמנם גם הציניות הממורמרת שלי לא תחזיר את הצבע הכתום לכהותו, אבל היא תעודד אותי לפעול בצורה מעשית, בעז"ה.
כואב הלב לקרוא. אכן דהה הצבע. דהתה הארץ.
ואכן כואב הלב לקרוע. מי יתן וכולם יבינו שהרוח לא ניצחה (חוץ מהקתרינה, שהיוותה את ניצחון הרוח על החומר במלוא משמעות הביטוי...) ושאם רוצים מלאי חולצות לא-קרועות בארון, כדאי לקחת את העניינים לידיים.
אמן.
[ליצירה]
מעולה. כל-כך מעורר הזדהות. ונכון.
ואופס, זה יהיה קצת חוסר טאקט, אבל: נכון. הציטוט הוא הדבר היחיד שגרם לי להמשיך. אם היית ממציא כותרת טובה זה יכול להיות מוצלח יותר.
אגב- אני לוקח את הכבוד להגיב ראשון על היצירה הזו!
[ליצירה]
את השיר הזה אני מסוגל להבין. ומסוגל לאהוב.
אמנם שירה זה ממש לא התחום שלי, ולכן אל תטפח לעצמך על השכם כל-כך מהר, אביב וסתיו, אך אני בטוח שבקרוב תקבל תגובות גם ממביני דבר, והן יהיו מאוד חיוביות- אז חכה עם השמפניה רק עוד קצת.
יפה מאוד.
[ליצירה]
אגב, רסיס- המשפט "קשה זיווגו של אדם וכו'" מדובר בזיווג שני, לא בראשון.
וכן. הכאב הזה חזק, וצריך לחשוב עליו- אפילו שהוא חזק. כמו על כל כאב, בעצם.
אני לא רואה סיבה למה הכאב שבשואה אפשר להעלות על הכתב כי "נוח" להתמודד איתו ועם הכאב הזה לא- אפשר להוריד מהליריות ולא לזרוק משפטים סתומים.
היצירה יפה, וכואבת.
[ליצירה]
עזבי, נשמת: כולנו רוצחים פאשיסטים, ובאמת- ההבטחה של אלוקים לאבותינו לא מהווה בסיס והצדקה לקבל את הארץ הזאת. הלא כן? זאת אומרת, זה כולו עוד איזה אל- כמו זאוס, הרה, ענת, סנטה-קלאוס... לא משהו רציני מדי. זה כמו שנאמר שאנחנו צריכים לקיים מצוות או משהו...
[ליצירה]
אני פשוט בהלם! אתה רוצה לספר לי משהו על רגשותייך לשואה? חתיכת ניאונאצי קטן ומסריח! אני לא יודע מה הקומוניסטים המטומטמים בארץ מולדתך חשבו (אוקראינה. נכון? משהו כזה, בכל אופן) על כמה זה מצחיק שכל היהודים נכנסים לתנור באושוויץ, אבל אני לא חושב שזה ניצול ציני- הזכות לדרוש ארץ שוממה שהובטחה לנו מימי האבות.
אתה פשוט אידיוט! אין לי אף מילה אחרת! חבל שלא מתת במהפכה הקומוניסטית ברוסיה. אולי אז לא היית חושב שלדרוש מדינה יהודית זה ניצול ציני של הרוגי מלכות!
אידיוט.
[ליצירה]
אני תוהה אם ציפית לתגובה שלי או לא- זאת אומרת, אחרי שקראתי את זה במהלך הכתיבה.
אז- לא יכולתי הרי לומר לך בפנים שזה יפה, כי - מה? בן-אדם ציני כמוני יאמר כזה דבר?
אבל זה יפה.
היפ-היפ, הוריי, ואז יבוא היפופוטם ויאכל את כולנו.
[ליצירה]
סיפור חמוד, אבל...
אמנם אני מת על קומדיות רומנטיות, אבל אני שונא שהבנות מפאדחות את עצמן תמיד בשביל להשיג את ה'גבר החמוד החתיך המתוק הרגשן', ואני שונא את המושג 'אהבה ממבט ראשון'. אבל חוץ משני אלו- הסיפור הוא באמת מעדן לעיניים.