יצור חביב ובלתי מזיק. מרבה לישון, ומרגיש הכי טוב בסביבה חורפית. אוהב נורא חתולים, נגינת כינורות, מעשים טובים ואת הספר שלושה בסירה אחת.בפעם האחרונה שבדקתי גילי היה 21
[ליצירה]
איזה יופי של תיאור!
למרות שהייתי צריך להשתמש באנציקלופדיה העברית כדי להבין...
איזה שילוב מחריד זה - יופי ואכזריות! כמו איזו נאצית אחת, שהיתה בטלוויזיה לפני כמה ימים, בתכנית על אוושוויץ...(ולמה כל התגובות שאני כותב לך הערב מתקשרות לנאצים?!)
שיר נפלא!
[ליצירה]
אהבתי במיוחד את
"ערים בצורות מסכנות" ואת "אל תכה בסלע/לא נותרו עוד דמעות".
אה, וגם "נשתוק את כל המילים/שנאמרו כהסוואה" זה משפט ממש מוצלח.
בסה"כ שיר יפה, אבל הוא לא הצליח לגעת בי עמוק מידי.
(ובבית השני, זה לא צריך להיות "שהמתינו לזמנן"?)
[ליצירה]
גוד לורד!
מרגלית זו היתה בידך כל השנים הללו, ואני ידעתי ולא טרחתי לקראה!
יא, בא לי לדפוק את הראש בקיר.
אתה פשוט מלך!
ענק ענק ענק.
אמנם לא את כל הבעיות המתמטיות היכרתי (מיזה לבל, ומה הבעיה שלו עם לחתוך לרוחב??), אבל לא היה קשה להבחין שמדובר בבדיחות שנונות.
היו קטעים שממש נקרעתי מצחוק...נניח, הקטע שאוילר צועק "עשרים!"
זה פשוט קטע חובה לכל חובב מתמטיקה. כל כך הרבה בעיות מתמטיות, כל כך הרבה פרטים ביוגרפיים, והכל ארוז כל כך יפה ומצחיק.
ועוד לא אמרתי כלום על הסוף, שכל כך מתבקש אחרי הרמיזות המפוזרות לאליס לפני כן, ושהוא כל כך אתה, וכל כך מקסים, וכל כך הותיר אותי בלי מילים...
[ליצירה]
וואו...אפשר לעשות כאלו דברים במחשב???
טוב, מן הסתם צריך בשביל זה המן כישרון, כמו שיש לך...
מדהים...
נראה ממש תלת מימדי, וההשתקפויות בזכוכית מוסיפות המון.
[ליצירה]
אני לא ממש מבין למה,
אבל השורה האחרונה בשיר, היא כל כך כל כך אינטימית, כל כך נשית, כל כך נהדרת. שורה כזו שמפחיד לגעת בה בידיים לא נקיות.
שיר מקסים. אם כי אני חייב להגיד שאני לא כל כך אוהב את השימוש בדימוי הפירורים, הוא קצת שחוק. פירורים, שברים וכו'. את יודעת.
אבל זה שיר נפלא. את כל החלק הראשון שלו (עד הסוגריים) בכלל לא קראתי כשיר אהבה, אלא כמשהו יותר קוסמי, יותר בכיוון הארספואטי. רחמים שהם אדוות כאב. *זו* ארספואטיקה. נפלא, נפלא.
רחמים שהם אדוות כאב.