[ליצירה]
ניצן ופרח, ביקשת שארחיב את קריאתי?
השיר הזה מטלטל (טלטל אותי)
באמבווילנטיות שלו
בכוח החיים והחיוניות שבו
ובצירוף הבלתי נפרד
של המוות מן החיים בכלל
ובקיום ובגורל היהודי, בפרט.
הקורבן מאז ימי אברהם ויצחק
כניסיון המוטל על אומה נבחרת, למבחן מאלוהים
משולב בארמז בשירך
בפתיחת השיר: שתי שורות ראשונות.
ועל מצוות העברת הסיפור, ההגדה הזאת
מדור לדור
עם הכאב הצרור בתוכה...
ועל ברכה ועל זכות להיכלל באגודה
הזאת יחדיו, כדי ליצור המשכיות.
חשתי בקריאה את האמביוולניות בקול הדוברת
את עוצמת הרגשות: את האירוניה מחד
ואת התפילה מאידך...
אמילי