"
"בין שמש ושיבולת"- תשובה למשאל: מה נתן לי התנ"ך ביצירתי.
בימי הרחמים גם סופר יפה לו חשבון הנפש, שעל כן ראוי שיחזיק
טובה לכל ששואל אותו שאלות העשויות לעוררו על כך. וכזאת היא,
בלי ספק, השאלה: מה נתן לו התנ"ך ביצירתו. ודאי שכוונת השאלה
אינה לקליפה- כגון שאילת דרכים מלשון המקרא, ואפילו שאילת
נושאים מענין המקרא, אלא לתוך- אם נאחז בו מלא-אמיתו ונקלט בו
מלא-אורו של ספר הספרים. ואם כן, הרי עצם ניסוחה של השאלה כופה
הרהור תשובה, כי מיד בולט עוצם הדיספרופורציה: התנ"ך מזה
וכתיבתו שלו מזה. ביתר דיוק: תורה ונבואה מזה ומיני חיבור שלו
הקרויים יצירה מזה.
מה תימה, כי הנשאל ממלט עצמו לבית מפלטם של הנבוכים, הוא מפלט
המשל. משל למה הדבר דומה: אתה מטייל בשדה של שבלים ובא לפני
שיבולת אחת ושואל: מה נתן לך השמש לגידולך? משיבה השיבולת:
כמעט הכל וכמעט לא כלום. אתה מוסיף ושואל: פירוש? מוסיפה
ומשיבה השיבולת: כמעט הכל- שאילולא כח נתינתו של השמש ולא
הייתי קיימת; כמעט לא כלום- כי מה כח קיבולתה של שיבולת?
(כ"ט אלול תשי"ח)
"       
|