"
לְפִי שַׁלְוַת-פָּנֶיךָ לֹא הָיִיתִי מְשַׁיֵּךְ
אוֹתְךָ לַמָּוֶת. עֵינַיִם עֲצוּמוֹת, נָכוֹן,
אֲבָל כִּמְעַט חִיּוּךְ עַל הַפָּנִים, כְּמוֹ
בִּשְׁעַת-חֲלוֹם. אֶת הָאֱמֶת רוֹאִים
לַחֲבֵרֶיךָ בָּעֵינַיִם וּבָאֲוִיר נוֹדֵף רֵיחַ
אֲבַק-שְׂרֵפָה. וְלִי אָבַד יָדִיד. כָּל פַּעַם
כְּשֶׁהָיִינוּ נִפְגָּשִׁים, הַחֹם שֶׁבִּלְחִיצַת-הַיָּד
הָאוֹר וְהַחִיוּךְ שֶׁבָּעֵינַיִם. לֹא תָּמִיד הָיָה
לָנוּ נוֹשֵׂא לְדִיאָלוֹג. גַם הַשָׂפוֹת, עִם כָּל הַכָּבוֹד
לְיִחוּס אָבוֹת וְלַקִּרְבָה. גַם הֵן קְצָת הִתְקַשּׁוּ
לָבוֹא לִידֵי שִׂיחָה; אֲנִי בְּשֶלִי, הוּא
בְּשֶׁלוֹ. אֲבָל יָדַעְתִי, כָּל עוֹד הוּא פָּה
וַעֲמִיתָיו – לֹא תִהְיֶה לַמָוֶת מֶמְשָׁלָה.
עַכְשָׁו פָאוּזִי מֵת. הַמְּשׁוֹרְרִים אִבְּדוּ
חָבֵר. הֵם נְבוֹכִים. הִנֵּה מַחְמוּד דַּרְוִישׁ
הַיֶּלֶד-פֶּלֶא-הַנּוֹרָא שֶׁל הַשִׁירָה הָעַרְבִית
צוֹעֵק אֵלֵינוּ שֶׁנֵּלֵךְ, כְּמוֹ אֶל פּוֹשְׁטֵי-יָד,
אוֹ אֶל פּוֹלֵי כִּנִּים. מַחְמוּד, לְאֻמִּיוּת זֶה
מַשֶּׂהוּ חָשׁוּב, אֲבָל מַדּוּעַ רַק לְךָ, וְלָמָּה
הַבִּזוּי וְהַטִּנּוּף. הָרֶצַח מִשְׁתוֹלֵל עִם
הַשִׂנְאָה, אָז לָמָּה לַעֲשׂוֹת גַּם אֶת הַשִׁיר
גַּרְזֶן שֶׁל מְרַצְחִים, קַרְדֹם לְמִלְחָמָה.
תִּזְכֹּר: אֶת הַמְחִיר אַף שִׁיר לֹא יְשַלֵּם
רַק בְּנֵי-אָדָם. פָאוּזִי עַבְּדְאַלְלַהּ מֵת.
בְּתוֹך הָמוֹן קוֹדֵר עַל הָרְחָבָה, הֵבֵאתִי
לוֹ גַּם אָנֹכִי זֵר חַרְצִיּוֹת וְאַהֲבָה.
"       
|