חבל שהיא דמיונית. כלומר, חבל בשביל השיר שהיא דמיונית, כי זה

קצת מקלקל אותו והופך אותו למעין שיר ילדותי שכזה, בעוד שקודם

הוא היה שיר הלל למוסד החברוּת הטובה. וחבל, בשבילך, שאין לך

אחת כזו. כי אני אוטומטית עם הקריאה אמרתי "וואו, זה פשוט

מדהים איך לכולנו יש חברה כזו איפשהו". ואז פתאום לגלות שלך

אין.. חבל.


 
 

 למזלי הרב כן זכיתי בחברה הכי טובה,שאני יודעת שאם אני ארצה

אני יכולה לספר לה הכל ולהתפרק לחתיכות לפניה. וכן,אני מאוד

מחזיקה ממוסד החברות הזאת,משפחה וחברים הם הדברים היותר חשובים

לי בעולם.

אבל,אני מוצאת לא פעם ולא פעמים שאת שיחות הנפש הכי נוקבות

והכי אמיתיות,לא משנה על איזה נושא,אני מנהלת עם עצמי,מריצה

שיחות שלמות בדמיון.



אז אני דווקא זכיתי,יש לי גם את זה וגם את זה.


 
 

 לפעמים עדיף להתאכזב מזה שהחברה שלי היא לא במציאות, מאשר

שהחברה שלי היא בוגדת.

ממני, זו שאיבדה אמון באנשים.


 
 

 אוי, נשמת.

אל תאבדי אמון שאנשים. יש אנשים שלא שוברים אמון אף פעם. הם

מיוחדים, לא רבים, ולא כולם מוצאים אותם, אבל אם תאבדי אמון-

לא תוכלי למצוא אותם אף פעם, כי תתרחקי מהם. בהצלחה בחיים.



:)שחף.


 
 

 כשאני אמצא אחד כזה אני אבחן אותו בזהירות-בזהירות.

בינתיים אני עוד צופה מרחוק, פוחדת להתקרב מספיק בשביל לבחון

אותו בזהירות.


 
 

 עצוב.



שקראתי רציתי לכתוב שעצוב לי שלי אין מישהי כזאת.



ואז הגיע הסוף.



אני אוהבת את החברות שלי הכי בעולם, והם יודעות עלי המון.

אבל איפשהוא אבדתי את האמונה המוסד החברות.

גיליתי שבתכלס רב בניהאדם שומרים הכל בפנים, ומנהלים הכל עם

עצמם. ולא עם החברה הכי טובה.

כמה שהיא מדהימה, וכמה שאפשר להתפרק מולה

זה לא זה...


 
 

 לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים,

אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד

יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות

שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו.

ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת

כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים

להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת.

למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי

טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים

בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה

שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם.


 
 

 ברור לי שיש כאלה ששוים הכל.

יש לי כמה כאלה.

זה פשוט ההרגשה שונפלת עלי מדי פעם.

ואני חושבת שיש בה של אמת.

כי בסופו של דבר כולנו שונים

כל אחד מתייחס לחברוֹת ולחברוּת שונה

כל אחת מצפה למשהו אחר...


 
 

 נשמת, משתדלת ואלמונית-

אני אישית כן מצאתי אחת כזו. תדעו שיש כאלה. כאלה שת מ י ד

מקשיבות, תמיד. אני אמנם מכירה רק אחת כזו, אבל אני יודעת

שכמעט אף אחת לא זוכה אפילו לאחת, אז אני כל-כך שמחה שאני

זכיתי.

אל תאבדו לעולם את האמון במוסד החברות, ואל תפחדו להתקרב, כי

אם מפחדים- לעולם לא מוצאים את האחת. (כן, יש גם דבר כזה, לא

רק "האחד"...)

טוב, האמת היא שגם אם מפחדים, בסוף, אם פוגשים את האדם הנכון-

נוצר החיבור. גם אם לא מתכוונים לזה, ומפחדים להתקרב יותר מדי,

אם זו היא, אתן תהיו חברות בסוף. בהצלחה לכן.



:) שחף.


 
 

 להדס שלי.


 
 

 תודה. חיבוק. ודמיונית אני לא...


 
 

 שיר פשוט חמוד!!