ועיניה רכות מדמעות ששפכה

בזעם שחור כעורב

מתחננת שיקשיב שיגע ברכות

בכאב עיקש וצורב

אך הוא מסרב

רק מעט מתקרב

כדי שתוכל לחוש שישנו

ומחזיק בידו חוט אדום רק לאות

שישלח בזמנה בזמנו....

והיא מתעקשת

חיים מבקשת

כי חייה רק דמי או בוסר

וליבה השסוע בכוחות חלושים

עוד זועק להשלים איזה חוסר...

שמלה לבנה לבשה השכינה

 לעברה בחיוך הוא לוחש

חברי בדבקות רסיסי אמונה

עת דודים כבר בפתח רוגש