.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
מזכיר לי את ילדותי הנשכחת... מכורה הייתי לקטנטנות והאמת, לא הבנתי מילה מהשירים ולא היה להם תרגום מכובד, אבל ידעתי אותם בעל פה... (כולל המבטא הארגנטינאי).
תודה, סגירת מעגל שכזו עכשיו שאני מבינה את המילים...
[ליצירה]
אם אפשר להעיר:
בתור קטע שהוגדר כ'שירה', את סותרת את עצמך...
את מגדירה, מחלקת, ממיינת, מצהירה על טיבו של משורר ובגלל כל האמור לעיל את בעצם סותרת את ההגדרות האלו עצמן כאשר את גורמת להן להיות חד משמעיות, ללא כל ספק או סאבטקסט שיושלם ע"י הקורא. כלומר: ע"פ ההגדרות המדעיות שלך השיר עצמו לא עומד בקריטריונים.
חבל להגדיר דבר כל כך בלתי מוגדר. זה מועד לסתירה עצמית, במיוחד בתחומי האומנות...
(אבל יישר-כוח על הנסיון...)
[ליצירה]
עניין התפילין המהודקות ברור לי, אבל התפילין הן תירוץ לעלילה כדי שהיא תזכר בזרועות השריריות שלו, כלומר היא כל הזמן נעה בין לפני ואחרי (עכשיו).
[ליצירה]
[ליצירה]
ככל שאני חושבת יותר על הסיפור הזה, ככה אני יותר מתפעמת ממנו.
מהעדינות שבו, מצרופי המילים, מהאווירה הכללית מהכל , פשוט מהכל. אין לי מילים כמו שלך כדי לתאר עד כמה נהניתי מהסיפור. תודה.
טל, זכית למתנת אל.
תגובות