מסומן בחישוקים.
שרוי בם, ומדבר
איתך ויודע להקשיב
לך ולך ולהזדהות
וממש טיפל'ה לכאוב.
ואתם קובעים.
ולי, מה זה אכפת
ואתם מסמנים,
ואני שם, חסר פחד
ומלא סתירות,
מכל העיגולים,
המזרימים לי דמים.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הקול של האב נשמע מאוד אבהי ולמרות שהוא מלא בשפע של עצות ותכניות לבן יש לקול טון נעים של מישהו שיודע יותר אבל לא משוויץ בזה ולא כופה את דבריו. הקול הזה מוצא חן בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] הלואי שגם אנו נצליח לזכור אותם (בחייהם, בחיי) בשיא אונם ובשיא פריחתם. [ליצירה]
- [ליצירה] הו זה נפלא! ממש כיף לשקוע עמוק אל מה שקורה אצלך בשורות המחברת. כי זה נמצא בדיוק על הגבול שאני יכול להרגיש כאילו אני קצת משתגע כשאני קורא ובאותו זמן להנות הנות היטב מהסיפור. צפונה מזה לכיוון הדמיון והיית מאבד אותי אפילו לטובת איזה שיר ממוצע פה... [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] * רק בשביל לסמן בשבילי [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה איך שמאיזור הדמדומים שממנו את באה, יש מקום להכספת השמים ויש גם נתינת אפשרות לָשָבַּת להציף רגש ישן עד כדי אפשרות לבוא ימים חדשים. (אגב, ברור שברי עדיף) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. היחס נביא ושליחו שבין אב לבן, הפתיע אותי מעט. כנראה שרגע הלידה הוא כל כך חזק, שיש בו מן הביטול. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
תגובות