למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אתמול התחלתי לשיר אותו במין אקסטזה, אז שמתי אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה לא טעמי מצפון. זה אי יכולת נפשית להרוג, לירות. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שירה היא סובייקטיבית, אבל צריכה להיות מדויקת, לתאים למה שרצית לראות לפני הכתיבה, שלא יהיה פער. [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזה חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] --- התכוונתי: לא לראות את הנורמה בפוסלת המחשבה העצמאית ומשטיחתה, ומביאה לבחירת הדרך ללא בחירה. ואם זו הדרכה כללית, יש בזה כשל לוגי, כיוון שאז זו הנורמה ואין נורמות אחרות. אבל אני עייף עכשיו, נראה לי. (לשם שינוי? גילויי חיבה? איזה יופי.) [ליצירה]
- [ליצירה] --- מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, זה פתח. ובשיר שלך לילה לבן כתבת לחבק בקמץ. אבוי. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד אמיתי וחזק, לדעתי "גלה כי הנסתר אינו תעתוע" - את זה אהבתי במיוחד. רק שנראה לי שעדיף היה, כמו בכל השיר, לחרוז משהו ל'רואה כעת הקמילה'. [ליצירה]
- [ליצירה] --- פספסתי את זה, וחבל [ליצירה]
- [ליצירה] --- ? [ליצירה]
תגובות