הסיגריה ההיא שלא עישנתי
זה שני ירחים
חורכת את אצבעותי,
את שפתי,
את נשמתי.
מזכירה לי
מי רציתי להיות
ומי אני עתה
שריד מפוחם, מעלה עשן,
של רצונות גדולים,
של מאווים.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לויודעת למה החלטת שלא תדעי לעולם, אבל גם אם לא תדעי לגביו, את עוד תדעי לגבי אחר. היי סמוכה ובטוחה! [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי שאלה היו השירים שאני הייתי כותבת כשהייתי (אם בכלל יכולתי להיות) באמת אני. אלא שלי זה בא כל כך במאמצים, וכל כך בקושי עד שכמעט ולא בא בכלל ואם כבר יש, אז להביע את זה בכזה שיר, ובכאלה מילים, כמעט בלתי אפשרי לי. אשריך שזכית! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך שהצלחת לחצוב את עצמך יש מאין. בדרך כלל אני מניחה שרובנו מנסים להוציא מעצמנו את היש מתוך המסתור. אבל מהאָיִן? זה מקורי. (אני סתם קצת צינית. תנסי אולי לעבוד על הרעיון הזה של היש מאין, כי הוא נשמע קצת לא הגיוני). [ליצירה]
- [ליצירה] אבל למה הוא שוכב עם העוזר? ועוד עוזר בשכר? רק לי זה נשמע מוזר..? [ליצירה]
- [ליצירה] כי מה זה היה עוזר? אז הוא היה יודע שהנפטר הוא אדם מדהים והכל, אבל האם באמת ניתן היה להציל? מה הקשר בין טוב ליבו של אדם לאורך חייו??? [ליצירה]
- [ליצירה] אבל זה בכלל לא ילדותי, צחית. הרעיון, לדעתי, הוא יותר אלגוריה לגן העדן (ולכן גנאל. גן האל). אוי זה בגלל "לרוח היום". שזה ציטוט ישיר (בראשית, שם, שם). מקסים ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] אל תחילי את המצבים שלך על כולם ואל תשפטי אותם לפי הפרשנות שלך. אני לא דורשת תשובות ואני לא מחפשת אותן. אני יודעת טוב מאוד איפה אני עומדת. ואני יציבה. מאוד יציבה. תלמדי לקבל גם שירים שהם לא בדיוק בתוך הזרם. תלמדי לקבל את מי ששוחה קצת מחוץ מחוץ לזרם, את הדגים שקופצים בתוך המים, והכי הכי, אץ אלה ששוחים בדיוק נגד הזרם. הם הכי מיוחדים. גם בתוך המים וגם מחוצה להם. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, שירה היום לא צריכה חרוזים וגם לא משקל. האמת היא שהיום אין כל כך הגדרות לשירה. ועם זאת, זו לא שירה. שמואל, אתה מנסה להביע רעיון שירי בצורה מילולית-מדוברת מדי. עזוב עכשיו את התוכן (שהוא בעיני מגוחך קלות, אני אתייחס אליו עוד מעט) ותתמקד רגע במילים. "אך נשאלת השאלה הנחרצת: האם, לרצח ושפיכות – הדמים, יש כל הצדקה?" שיר הוא לא טקסט חופשי. אתה לא יכול מצד אחד לומר דברים כמו "אך נשאלת השאלה הנחרצת" כמו היה מדובר בנאום חוצב להבות שאתה נושא מעל בימה זו או אחרת בעוד שבשורות אחרות שלך אתה כן מנסה לדבוק בשפה קצת יותר גבוהה כמו "עוד יכוה גופכם הארור בקללת, בין שבעה מדורי – התופת והזוועה;" וזה בלי להביא בחשבון את שאר עיוותי השפה שלך (לא ראוי היה שתגיה את מה שאתה כותב?) כגון "תהיי ברוכה!" (כשברור לכל שבציווי מעין זה הלשון צריכה להיות "היי ברוכה") או: "שידכם – השאטה, עוותה;" (כלא שאטה, ודאי..). וזה רק מהבחינה הלשונית. לעניין התוכן, לא ברור לי על מה ולמה יצא הקצף. ארה"ב, כמו כל תרבות, יש בה מן השלילה ומן החיוב. גם בתרבות הרומית שאתה כל כך נהנה לשלול היה הרבה מן החיוב והרבה מן השלילה, אבל לולא היא לא היינו איפה שאנו היום. גם לולא ארה"ב לא היינו איפה שאנו היום. לא יודעת אם אתה דתי או לא, אז אתה יכול לראות את זה כהשגחה או כגורל עיוור, אבל איך שלא תסתכל על זה, אימפריות קמות ואימפריות נופלות. ממה שהבנתי מהמבקרים האחרים כאן אתה סוגד לאימפריה הסובייטית. ואני חושבת שאתה יכול לומר את זה רק כיוון שאתה לא חלק ממנה. לו היית חי ברוסיה הסובייטית, לו אותך הגלו לסיביר, או לכלא נידח אי שם, לו אותך החליטה הממשלה, או המשטרה החשאית להרוג על לא עוול בכפך, סתם משום החשדנות שאתה אויב העם, מסתמא לא היית מדבר ככה. להעריץ שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו, כי מרחוק הוא נראה לך רומנטי, כמוהו לדחות שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו , כי מרחוק הוא נראה לך מושחת. [ליצירה]
- [ליצירה] אם את מאמינה שכל אדם נברא למען מטרה מסויימת אז ברור שעצם הימצאך כאן יש לה מטרה והעולם היה מאבד משהו מערכו. מצד שני, אם את מאמינה במשפט ש"אין אדם שאין לו תחליף" אזי יתכן שבאמת אין לך מה לחפש פה. או לאף אחד אחר מאיתנו. אלא שאני, כל עוד לא החליטו להעיף אותי, נשארת כאן. ואני מציעה לך לנהוג כמוני. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ'. לא נעים.. אבל כתוב יפה. יפה מאוד אפילו. למרות שאולי אני היחידה שחושבת ככה, אבל דוקא הסתיו והחורף גורמים ללב להתחמם.. או שזה ככה רק אצלי? [ליצירה]
תגובות