הזרות בינינו מורגשת
כשהיא מניחה ראשה על כתפי ונרדמת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מזדהה, נדמה לי. זה טוב, נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] למה טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] ההרגשה, חשבתי שהיא טובה. אז כנראה אני מזדהה עם מה שלא [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש לא מבינה אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] שוב, מה טובה? ומה פירוש "מזדהה עם מה שלא"? [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי זה דווקא להפך! אם מישהי נרדמת עלייך זה רק מראה שהיא סומכת עלייך, מראה על קרבה ולא על זרות... [ליצירה]
- [ליצירה] לא. הזרות באה ממנו, לא ממנה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה... עכשיו הבנתי... [ליצירה]
- [ליצירה] לא מזדהה. שומר נגיעה. זה מציק, אבל זה טוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] ** [ליצירה]
- [ליצירה] בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה. כל כך כל כך כל כך יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] חן חן [ליצירה]
- [ליצירה] (יש לומר- זה לא מה שאתם חושבים. אבל מי אני?) [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא רק היום שהשיר שלך עצוב. פרטי על מיתרי הקשת בענן. באהבה, שי. [ליצירה]
- [ליצירה] הדיכאון- אין הוא מבזה את היפה ונעים הוא מקטין ומצמצמם. מעצים את השחור ממרר (ממראר) את הקיים ומוסיף נופח התקמטות. כשכל זה עולה על כל דמיון נופח ונוסק. נופח ועולה השמיימה. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה. זו היצירה. אין דמיון. האחרונה יותר מפותחת. כך אני חושב. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] "בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום רוח אלוהים מרחפת על פני המים..." ארז. עומר. ושאר רוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] מסר, יש לי מספר בעיות עם השיר הזה: 1. "את עומדת מרחוק ומביטה בי" ואחר כך אתה כותב "ואינני יודע לאן את מביטה" 2.אתה לא חושב אבל מצד שני אתה מנחש. האם זה לא סוג של חשיבה? 3.מהכותרת מצפים למשהו אחר לגמרי. לא? השיר קר ומאוד מחושב. שלך.. [ליצירה]
תגובות