ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- אריאל שרון
- הִיא חַיָּה דֶּרֶךְ בְּשָׂרָהּ
- עצים קרחונים אקולוגיה טמטום ושפלות הצעה לעירית תל אביב ולירוקים
- פלאפל
- longleat, by L.S.Bernstein
קשור אלי
- [ליצירה] אין דבר כזה. רק בסטטיסטיקה ... [ליצירה]
- [ליצירה] רון. אתה חושב יותר מדי. יצירה מעניינת מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] לא נשארו שם חתולים ולא שועלים. אפילו הפרעושים נכתשו שם מההפצצות. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן ופרח, למה ? כל המוסיף גורע. משפט אחד שאומר הכול מבלי לפרט את מחשבותיי האישיות. ולכן שמתי כ"דעה". [ליצירה]
- [ליצירה] ללא ספק אין המין השני רגיל לראות עצמו בראי האישה. לדעתי אין במדינה יוצרות שהציגו את הגבר באור שונה מהאור המקובל של - כמו למשל שירה של שרית חדד - הפרח בגן הגבר. וגברים אומרים שטויות שלא יתוארו כשקוראים יצירה זו, ועוד יצירה נוספת שלי שאינה באתר הנוכחי והיא למעשה יצירת מחאה על המתרחש במדינה בימינו.ונמצאת ב- http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=9257. אומרים שטויות לא מפני שהם שטותיים, אלא מפני שאין להם באותו רגע תשתית רעיונית להגיב בצורה נבונה ותבונית והם מגיבים כמו ילדים. לגבי ההחלטה בין נאנח לבין גונח. אני כלל לא חשבתי על השלכות של מעשה תשמיש - דברים כאלה אני משאירה לאתרים אחרים אשר שם (אני חיה כחילונית אך כנראה שאני לא) מתוארות פעולות פיזיות בצורה גרפית ובלתי רוחנית ולעתים דוחה. ומסיבה זו לא בחרתי במינה "גונח". בחרתי במילה "נאנח" כדי להראות את כוחה של האישה, כאשר הגבר משתמש בה לעיצוב כל עולמו, היא הכלי והקרקע שבתוכו הוא מכה שורש, והיא גם המקום שבו הוא מסוגל לנוח בתום יום מפרך או חיים קשים, הוא נאנח - פורק מעליו את הכאב והעייפות ונרדם. שיר זה הוא שיר מחאה ושיר זיכרון לכל אישה שלראשונה בחייה וכעת בסופם מספרים עליה בחדשות, ברדיו ובעיתונות ובטלוויזיה לאחר שנרצחה בידי בעלה. לפעמים אני חושבת שגורלן היה טוב יותר אם לא היו חיות בתוך תדמית כללית חברתית שכזו של התמסרות עד התבטלות לבן הזוג. [ליצירה]
- [ליצירה] זאת כתיבה מאוד נקייה בעלת תום עם קריטריונים אידיאליים והיא אינה נוגעת בנושא המדיה, הפופוליזם, הנפוטיזם, כוכבי האופנתיות, וכיוצא בזה. ומקבלת את כל היוצרים אל חיקה כשווים בין שווים ומדברת אליהם בשקט. [ליצירה]
- [ליצירה] בוקר טוב שנה טובה. רון, שיר יפה ונוגע ללב וכולו דימויים קשים של קרב ומלחמה שהשתרשו במערך המטאפורות של הישראלי. בשיר זה יש חומר למספר שירים: השלטים, איבוד הפנים, עירום מול הים, הקו הלבן, פחדים שמשמידים בעזרת כדורים. לדעתי כולם ביחד מתבזבזים בשיר כי מגיע לכל אחד מהם משהו משלו. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] מהדיון ביניכם הבנתי פחות או יותר ולכן אני מאלתרת (שלא ברשות המחברת ומתנצלת מראש) מנסה להגיע לכוונתה: "לו יכולתי הייתי "שומרת" (במקום "משאירה") אתכן פה - כאן מעמסתכן אינה פגע וממשיכה קלה יותר, על הדרך. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי *** [ליצירה]
- [ליצירה] אני כלל לא יודעת לצייר. לא מבינה ממש בציור. אלא שמי שצייר\ה הצליח להפיק משהו חי, ואם העורך המליץ הרי זו המלצה. [ליצירה]
תגובות