צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
ליאורי, לדעתי שום גן יפה אינו צומח מעצמו ללא טיפוח והגנה. וכבר מצינו שאפילו הנסיך הקטן ידע שהוא חייב להגן על השושנה שלו, עדינה ובלי קוצים. ההיית משער לעצמך שגן שושנים יכול להופיע יש מאין באמצע מדבר למשל ?
ליאורה
[ליצירה]
איזו הזדהות מיוחדת מן הלב ...
משה נשלח בתיבה על היאור ומשו אותו מן היאור והיה לו קשר עם מים ואת הים הוא חצה לשניים. ואולי חלק מהסמליות הזו היא עניין הגמגום, הפה שנפער ונסגר ואינו מוציא מילה. כמו הדג, אשר חי במים ואת קולו לא שומעים וכאשר מושים אותו רק פותח וסוגר באלם.
[ליצירה]
על לא דבר.
ל"ילדה בחצאית" קראו "מלכה'לה", והיא אמרה לי את זה בשבוע בו היה הפגוע הנורא בבית לית. הייתי אז מורה לאנגלית בשני מקומות, בבית ספר של השלום [לא אנגוב בשמות] ובמכלללה דתית לאומית. הילדים בבית הספר של השלום (כיתת תיכון) בקשו ממני שנעשה שעור על הפיגוע ואמרתי להם שאני לא יכולה להפוך פיגוע לחומר פדגוגי [באנגלית]. אמרתי להם - "בשעת מחנך .?" והם אמרו שהמורים שלהם לא מדברים על הדברים האלה. באותו ערב (בערב ביום הפיגוע) המורים היו צריכים ללכת לגיבוש במועדון - ולמחרת שאלתי בחדר המורים "הלכתם ?" והם אמרו שכן. שאלתי "איך ?" מישהו ענה לי "אבל שילמנו". ויומים אחרי כן הייתי במכללה והייתי מבואסת - זה לא מילה. והמזכירה מלכה'לה שאלה אותי מה קרה - וסיפרתי לה. והיא אמרה לי:
"ליאורה'לה, את לא יודעת שאנחנו יהודים ? שזה הגורל שלנו 2000 שנה ?"
זהו. הלב נשבר. יש כאן שני עמים, עם החילונים ועם היהודים, וכל אחד פונה הפוך מרעהו, וכל אחד דוקא נעשה קיצוני יותר, והדור שלי היה בר מזל במידה שלא תתואר.
[ליצירה]
אמילי ומסר: יש מחלה בעולם. מה שאנו רואים במקומותינו אינו ספציפי לארצנו. אלא שאנו חיים את חיינו כאן. בכל העולם זה מתרחש.
ובאשר לחוויה שעברתי - האמת ? דמיינתי לעצמי שאני נמצאת בבלגיה באיזשהו יריד ......
תגובות