תולדות חיי כתובים במחברת
חלקה דפי יומן
השאר דפים ריקים
מי שקורא את היומן
יודע מה כתוב בדפים הריקים
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ומי שקורא את השורות הריקות יכול גם, לעיתים, לתת להן פרשנויות שונות. אולי כמו למילים, שגם אותן ניתן לפרש בדרכים שונות, אלא שבמילים תמיד תוכל לטעון שכוונתך היתה שונה, תוכל להוכיח הקשר. בשורות ריקות לא תוכל אלא להעיד שכאן היית, ולעיתים, לעיתים אף לא זה. מה גם שמתעוררת השאלה, אם כל הרושם שנותר ממעשיך הוא שורות ריקות, האם שווה להכיר אותך? האם שווה להגיע לנקודה שבה המשמעות של השורות הריקות משמעותית עבורנו? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי זה כל כך נכון ! עוררת בי הזדהות מוחלטת. וכמה הרבה מאמץ מושקע בכתיבת הדפים הריקים, החשובים והמשמעותיים כל כך. (..והרוויח מי שמכיר אותך, ללא שיקולי תועלת, שידע לקרוא גם בהם..) [ליצירה]
- [ליצירה] בחלקת דפי היומן קברתי את עברי ולא השארתי פרח ניחומים [ליצירה]
- [ליצירה] נזכרתי בזה שפעם כתבתי כך אני כותב. לתת לזה, ביטוי. לא פה. בחיי. זה כל הסיכוי. [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף למחמיאים. כל המוסיף גורע. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, תודה. אני צריך לחשוב על זה, אבל לא לקלקל. לנצל את הדימוי באופן שהסיומת תהיה תתאים לרמה שלו. אני מקוה שאצליח בהמשך. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר אמיתי..... -:) כקורא, אתה נסחף בסערת הנפש שאותה הוא מביע. במיוחד בולט הביטוי: "...את יודעת שאין מי שיקלוט אותך אליו אם תפלי..." שמתאר את המילכוד, והסוף שנותן מוצא. נ פ ל א ! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים, החרוזים באו מעצמם. בבית האחרון יש בעיה ובוא תיקון. [ליצירה]
- [ליצירה] מחשבה שניה אהבתי את שני שירייך: "חסרת שליטה" ו-"ציפור לבנה" שלטעמי, השילוב ביניהם מהווה בסיס לחכמת חיים. לאחר שקראתי את השיר "חסרת שליטה" קראתי את "ציפור לבנה". בשיר הזה בעצם הבעת את הדרך שלך איך לגבור על גישוש באפלת חוסר השליטה. בדיוק לכך התכווננתי בתגובתי הקודמת. לכן נראה לי שסדר הדברים הנכון הוא אכן: תחילה לקרוא את "חסרת שליטה" אחר-כך את "ציפור לבנה" ורק אז להגיב. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הוא יפה, כמו שאת יודעת לכתוב, כמו שאני נהנה לקרוא. הייתי בוחר תמונה אחרת. כך בכל אופן העליתי בדמיוני כאשר קראתי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על ההערה בקשר ל-"פג-תוקף". ראי תיקון. באשר לשועל, נקודות למחשבה: שועל ערום, גפן פרא והברית הלא קדושה ביניהם. קונטרסט לשיר הקודם. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הוא יפה (-:), אבל איני מתחבר לתוכנו. הַרְגָשָתִּי, בעת שאני כותב (שיר, מונולוג, דעה או הספד), היד רושמת את מה שמתחולל בלב הרוטט, וכשזה קורה לי אני מברך את היד שעושה את שליחותה בנאמנות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מניח שזה אכן שיר בדיחה (כתוב בכשרון). אני חושב שזו אכן ביקורת עצמית עם חיוך ממזרי. אם טעיתי, תקו אותי. כעת תגלה מי אתה, שמסתתר תחת השם קפטן פיקארד. [ליצירה]
תגובות