[ליצירה]
דרך חתחתים עברת
דרך לא דרך
את פיתולי השבילים בקושי שרדת
ושיר.. כתבת למזכרת.
ואת אשר בו הכח, בליבך נצרת,
את אשר במסע.. נתן לך יד.
בזמנים אשר כואב, קשה לזכור,
אך בזמנים שכאלו..
אדם אוהב..
בנשמתנו ננצור.
[ליצירה]
אמונה ,
השלוש נקודות באות לעשות פאוז,
לקחת את המשפט שנכתב לפני ולקשר אותו למילה אחרי.
אפשר לעשות זאת בפסיק אך ככה נראת יותר ההתלבטות לגבי מקור הכוח שדוחף קדימה.
תודה לכם.
השיר דווקה לא כל כך גוזמא לצערי,
ככה לפעמים אתה מרגיש כשהדרך ... לא נגמרת,
והמקום היחידי שהיא נמצאת בו...
זה במחשבות.
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
במשבר..אין במו להתרפק על יושב המרומים.
להרגיש שכל תנועה שלך,כל מילה שנחנקת בגרון,
כל דמעה התלויה בזוית עין...מגיעה אליו.
ודרך התפשטות,פיזית רוחנית,את מגלה נשמתך..
ומתחברת לה-ו-י-ה...ואז....קל יותר לעבור משבר.
יפה...
[ליצירה]
וממזר פרחים יקר.
ציניות זה רעל מסוג אחר...
ה-רבה יותר גרוע.
זה לקחת פרפר לבן,ובמקום להעביר אותו בשלבים דלעיל (1-7) זורקים אותו מתחת לגלגלי משאית,ועושים ממנו סימניה.
ציניות זה איכסה!
[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.
תגובות