כל חיי גדלתי בין אנשים, ולא מצאתי טוב לנפשי אלא בדידות.
כל ימי הייתי בודד, ולא מצאתי טוב אלא בחברה.
צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסכימה לא טוב לנו ביחד , לא טוב לנו לבד [ליצירה]
- [ליצירה] אבל לפעמים דווקא הלבד,דרוש לביחד. לפעמים כשיש ביחד יותר מידי...מסימים לבד. [ליצירה]
- [ליצירה] "הבדידות היא מקום טוב לבקר בו- אך מקום נוראי לדור בו"..... [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. לתלות מעל לכל מיטה/מחשב. שכל בודד/ת יזכור שלמטבע יש שני צדדים. ואז הוא פחות יסבול. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מסכימה עם דיק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי,יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] השביל הזה,מתחיל כאן. בשיר קטן, שבדמעות נכתב, ודמעות מצליח להעלות,עת הוא מעלה זכרון של כל מיני דרכים אחרות... רעותוש... הרימי ראש ומחי דמעה כי עוד שבילים ארוכים נמתחים... והחיים... ממשיכים. [ליצירה]
- [ליצירה] הוא היה צריך להתחרט על זה עוד לפני שהוא הרים.. תודה - הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הי...חמוד ויפה.. המשיכי לנסות,בסוף ת-מיד מצליחים. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון,וגם נכון. אתה צודק שהאקדמת גורמת לנו לאבד את היופי הפנימי שיש לנו מפרפר לבן. שוחטת היא את ראייתנו הבלתי נגועה במחלת האקדמת. אך לדעתי גם הכל תלוי בראיה האינדוידואלית.. כי ככל שלומדים יותר על דבר מסויים,הוא יותר יפה,לפחות בעיני. ה-בעיה היא שלצערנו בדורנו הנוער כבר לא שם! על פרפרים,ודווקה הגישה הזו של ללמוד על! תגרום, למי שהיופי הפנימי הזה נמצא בו, לחיות את. ושוב הכל אינדוידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי.... המילה "שונים" למרות שהיא חוזרת על עצמה נותנת הבנה ברורה יותר של הרעיון.. אכן.. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] בעולם השביעי שבו אנו נמצאים... מי ייתן ותבוא כבר אחרית הימים... וציפיה ארוכה תשתחרר מכבליה, ויבואו כבר הימים הטובים... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אין כמו מוסיקה החודרת לנשמה, כדי להרקיע רגליים ולנער ידיים ולרקוד בשמחה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך שונה העולם בין הגברים לנשים. הגברים הם השותקים במהלך הימים, הנשים הם הדוברות... לעיתים ללא הפסק. אך מדהימה העובדה שדווקא בין הגבר לאישה נאלמת האישה והגבר מדבר. וכמו בשיר שכתבת יורם השתיקה... מזמינה דיבורים. השיר שכתבת ממש יפה, הוא לא רק מנקודת ראות של גבר.. אלא גם נקודת ראות... מגובה השנים. וזה יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא נבהלתי, רואה אני אותך מסתרקת מבעד לחלון, שיערך גולש על כנפי הרוח, עוטף את צווארך כצעיף. בואי, לחשתי לך, ונסחפת עימי לעבר האביב. פוסעת את אחרי עקבותיי, נצמדת את לרגש רוחי, פחדתי, ועזבתי אותך מוכת רוחות, בורח משמש בורח מצילי. ואלייך נסחף אני גולש מעונה לעונה, עד החורף יגיע ואגלוש לחלונך, ציפור חורפית לבנה. [ליצירה]
תגובות