מצחיק איך גם האבנים המשתלבות, בלמטה של הרחוב - מצליחות להראות כמו צמר גפן מתוק
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ה"בלמטה של הרחוב" מסתדר לי מצויין עם "צמר גפן מתוק" וכמו הצמר גפן, גם המשפט, מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] "בלמטה של הרחוב "- ולא הוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! את כותבת גם דברים שמחים! (ומשמחים). דרך חמודה להסתכל על אבנים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח זה העלה בי חיוך. אני מתה על הדבר הזה-האנשה. איך שהאבנים "מצליחות"... חמוד. ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] סוף-סוף מישהו כותב משפט אחד בבמשפט אחד [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק שלי!! [לא, אני לא אובייקטיבית. אבל כן, חיכיתי לזה...] [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב חזק, כן, וכמה משפטים שגורמים לעצור ולבהות במסך. יש ביקורת - אבל אני לא בטוחה שכרגע זמן לכתוב אותה. אחר כך, אולי. ברוכה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. אני לא יודעת אם התכוונת, אבל הצבע מתאים יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] בולבלתי... ולשאלה הגורלית: קובה - זה "הוא" או "היא"? [ליצירה]
- [ליצירה] , [ליצירה]
- [ליצירה] הי קארין, ברוכה הבאה. מעוניינת בביקורת? [ליצירה]
- [ליצירה] שני הבתים הראשונים הם אבדן התמימות, התמודדות עם עולם צבוע; שני האחרונים - נימה אופטימית. המעבר לא חלק, ולא הצלחתי לראות מה בעצם מקשר בין שתי החתיכות. [ליצירה]
- [ליצירה] וברוכה הבאה, כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] זהירות, תעזבי. הוא אפילו לא חוזר בשביל לקרוא את התגובות, לרוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נחמד, אבל בסך הכל זו חזרה כמה פעמים על אותו דבר, כשהסדר של המלים קצת משתנה. מצאה חן בעיני הנימה בסוף. לגבי פיסוק: חוקי התחביר לא משתנים, ולכן להגיד "אני מבינה, היכן שאתה שאני צריכה להיות כאן ואתה- היכן שאתה. זה עדיין בעייתי. לפני ואחרי מקו צריך לבוא רווח, וגם אחרי סימן פיסוק. כל סימניהפיסוק, למעט מקפים, צריכים להיות צמודים למלה שלפניהם. [ליצירה]
תגובות