ואותם שהיו סופרין
כל אותיות שבתורה
בקשו לעצור ב'וחטאה'.
ואנו, עזי
פנים
כבנים
ולא כעבדים
דחקנו עצמנו אל תוך זעמו
ונקה לא ינקה,
וקטפנו לנו משם
ונקה
החתלתול של שרדינגר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . ... [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי שיר מתוחכם שכזה... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, לראות רק את מה שרוצים לראות...כבנים ולא כעבדים. להתחבר יותר ל"אהבה" מאשר ל"יראה"... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ונכון אפרת [ליצירה]
- [ליצירה] הו, יפה... כמה עדין, ונוגע ללב... באמת תמהני מה ההסבר לעניין. :-) ובינתיים, אסתפק במדרש שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] מגנייייב...איזה רעיון חמוד.. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד......:-) [ליצירה]
- [ליצירה] תקראי את 'כיסויים' של מיגה.:-) [ליצירה]
- [ליצירה] . אה. אני קיוויתי שיהיה דיון בנושא האם הגמל בוית בזמן האבות או לא, נושא מעניין שכן הארכיאולוגים טוענים שלא. אני אישית לא מבין בו שומכלום וקיוויתי שתאיר עינינו.. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה מתוק! (יכול להיות שכדאי לוותר על הסוגריים, נדמה לי שהם קצת מקהים את החידוד, אבל אני לא בטוח) [ליצירה]
- [ליצירה] :-) המציאות עולה על כל דמיון... [ליצירה]
- [ליצירה] . גדווווול..טיפטיפה ארוך מדי, אמנם: האריכות קצת הורסת את הזרימה של הסיפור. אבל הסוף- פשוט ענק!! הצחקתני קשות. [ליצירה]
- [ליצירה] . כן, ילד, נכון: הסיפור עוסק בנפש האדם- במקרה בנפש של הצד שחש נפגע ונבגד -ובצדק. הדמות של יאיר בסיפור היתה רק היכי תימצי להצגת הלבטים- של הגיבורה. נכון שאפשר לכתוב גם סיפור מנקודת מבט של הצד השני, ואפשר אולי לכתוב אותו בצורה שתעורר אמפתיה (אם כי במקרה הספציפי הזה זה יהיה קשה..). מכל מקום מה שרציתי להדגיש זה שעצם קיומם של צדדים מכוערים בכולנו לא אומר שאסור להוקיע אותם. ההבנה שלהם צריכה להיות שלב בחיסולם, לפחות חיסול ההופעה המקולקלת שלהם, אם אתה רוצה לדקדק איתי. כשדיברתי על ניהיליזם התכוונתי שניסיון אוטומטי להבין את הצד הפגום בכל סיפור מוביל לבסוף להפיכה שלו ללגיטימי, לא רק בנושא של הליכה אחרי חיצוניות אלא בכלל. המסקנה שצריכה להיות מסיפור כזה היא לשבת ולחשוב איך לי זה לא יקרה, ולא לשבת ולנסות לסמפט את הפוגע. ו-מאורה, אני מצטער שהפכתי את הסיפור שלך לבמה.. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, אני לא הבנתי את הפסקאות האחרונות בתור 'הוכחה' למשהו, לכן אהבתי את הסיפור, בגלל הגישה הלא אפולוגטית שבו. הוא מתאר הרגשות ולבטים שנשמעים אמיתיים מאד, ומסרב לקחת צד, בגלל שהלבטים הם אמיתיים. הוא באמת מרגיש שיש צביעות בעולם הדתי, אבל גם העולם החילוני לא חף ממנה. עובדה שהסיפור מסתיים בפאב, ולא בישיבה. מובן שהזדהיתי עם הפסקה האחרונה, אבל לדעתי לא רק בה טמונה עוצמתו של הסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כבר הרבההה יותר מוצלח מהקודם..:-) עם זאת, אם אפשר- אעיר לך שוב על סוגיית המשקל. ומכל השירים- דווקא השיר הזה: בשיר המקורי (שאגב, לא נכתב על ידי קרול עצמו- הוא 'חרוז חדר ילדים' (nursery rhyme) שהיה מוכר מאד לילדי התקופה הויקטוריאנית) יש זיוף בשורה האחרונה- היא ארוכה מדי ולא מתאימה למשקל של שאר השיר, ואליס מציינת את העובדה הזו כשהיא מדקלמת לעצמה את השיר. כך שבמקרה הזה -ללא שמירה על משקל בשאר 3 השורות- הערתה של אליס מתרוקנת ממשמעות.. בכל מקרה, ניכר שכאן השתדלת יותר בנושא הזה, הסטיות מהמשקל הרבה פחות מורגשות.. (שוב, אני מצטער על ההערות המרובות שלי, במקרה 'אליס' הוא אחד הספרים האהובים עלי ביותר בעולם, ואני לא מתאפק..) [ליצירה]
תגובות