בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הדס- איזה הדגשות וצבעים??? אצלי בין כל כמה שורות יש שורות בשפה זרה. זו העריכה הדחופה. חוצמזה, כמובן, השיר נפלא. (אשריך שזכית..) [ליצירה]
- [ליצירה] ממזר. זה פשוט תצלום מדהים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב טוב. (יש כמה תיקוני לשון קטנים שאם תסדר זה יהיה הרבה יותר טוב, כמו למשל: "כאן בחברון נטבחו יהודים, ואילו כאן בדולפינרויים בתל-אביב היה עוד פיגוע רצחני" למילה "אילו" אין כאן מקום.) בכל מקרה הקטע מביע המון. המון אמת. המון כאב, והוא דרש ממני להביע המון הזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] חכו חכו אחרי הפינוי... החיילים זה יהיה הדבר הכי נורא בעולם. ישנאו אותם... חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר כ"כ אמיתי וכואב. [ליצירה]
- [ליצירה] סופר סתם, אני לא חושבת. לא קל לגבר לבכות מול כולם. זה לא רצוני. נראה לי שזה היה בכי אמיתי וקשה. (לא שזה עזר...) [ליצירה]
- [ליצירה] בבת אחת חזרו אלי ימי הגירוש בנווה דקלים. האמונה המקווה, שעד הרגע האחרון הכל יתהפך וזה לא יקרה.. המדים ה"ציוניים" כאילו להכעיס, והרצון פשוט להישאר שם לתמיד! כתיבה פשוט נהדרת. כתיבה כואבת ומיוחדת. (אה, ואני עם טל... בתגובה השניה שלה..) [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] *** [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. באמת כואב הלב לקרוא את זה. כמה שזה אמיתי. כמה שהוא יותר קיים מאיתנו. לפעמים זה מפחיד לחשוב על זה, אבל זו האמת. הם לנצח, אנחנו כאן עוד זמניים. בשורות טובות. (הכתיבה - מיוחדת. חזקה. עושה את זה.) [ליצירה]
תגובות