הנוף חלומי ומוזר, שקיעה וכוכבים, דשא על החוף, השיער נע ברוח והעשבים עומדים, צל רחב וקצר.
מצא חן בעיני המבט אל האופק והשתיל, עם הגב לגדם העץ - תקווה לעתיד תחת צל פגעי העבר המאיימים לחזור.
'סקיצה לעקירה' - יצירה שעוד תתפרסם, או שהשתיל הוא הכנה לעקירה?
תודה
השתיל כסימבול לעקירה העירום כהשארות ללא כלום,
כד המים הוא בה לשמור על השתיל כביכול, אבל
למעשה הוא מרמז על הדברים שהעקורים לקחו עימם
על מנת לאפשר חיים בהמשך החשוב ביותר כאן המבט
המופנה אל הים או הבתים שבאופק ברמז חזק:
עוד נחזור.
כל קו דיבר אל לבי לכן זו יצירה גם ולא גמורה.
אהבתי וחשתי את כאבך דרך הציור.
תודה:
חיים
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
[ליצירה]
הנוף חלומי ומוזר, שקיעה וכוכבים, דשא על החוף, השיער נע ברוח והעשבים עומדים, צל רחב וקצר.
מצא חן בעיני המבט אל האופק והשתיל, עם הגב לגדם העץ - תקווה לעתיד תחת צל פגעי העבר המאיימים לחזור.
'סקיצה לעקירה' - יצירה שעוד תתפרסם, או שהשתיל הוא הכנה לעקירה?
תודה
[ליצירה]
השתיל כסימבול לעקירה העירום כהשארות ללא כלום,
כד המים הוא בה לשמור על השתיל כביכול, אבל
למעשה הוא מרמז על הדברים שהעקורים לקחו עימם
על מנת לאפשר חיים בהמשך החשוב ביותר כאן המבט
המופנה אל הים או הבתים שבאופק ברמז חזק:
עוד נחזור.
כל קו דיבר אל לבי לכן זו יצירה גם ולא גמורה.
אהבתי וחשתי את כאבך דרך הציור.
תודה:
חיים
[ליצירה]
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
[ליצירה]
לביא, זה מהמם! מסכימה עם השאר לגבי המצח והעיניים השקועות (זיהיתי עפ"י השפתיים : )), אבל כל השאר - פשוט מקצועי. במיוחד אהבתי דווקא את השיער - שבד"כ לא משקיעים בו יותר מידי, אבל כאן, סחטיין!!!
נ.ב.: מה יש לכם במשפחה עם אנג'לינה? יש יפות יותר!
[ליצירה]
מקסים!!!! אני מכירה כ"כ הרבה וריאציות ל"עץ הנדיב", ואף לא אחת מצליחה כמו השיר הזה! אולי אני חשודה לדבר, אחרי שרב היצירות שלי עוסקות בקשר בין האדם לעולם הצומח, אבל עדיין - ישר לאהודות!
תודה!
[ליצירה]
למה השארת "ללא כותרת", כשאח"כ כתבת בטקסט עצמו "מציאות קסומה" ככותרת? אם המבנה הזה אמור לרמוז משהו, אז פיספסתי את הקטע.
השיר עצמו מאוד נחמד. מזדהה. מישהו צריך להעלים את אותה ה"יד הקסומה" ולתת לחולמים להשאר שם בשקט...
[ליצירה]
נחמד, אבל זה בערך כמו שאני אספר את סיפורם המרתק של אינדיאנים באמאזונס שהצליחו להלחם בציידי אבני חן וחיות בר אקזותיות, בתחילת המאה השמונה עשרה, בגבול בין ברזיל לקולומביה.... זה לא הדבר הכי מדבר אל האנשים כיום...
תגובות