ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה. וגם רחוק תגיע. צניעות הנפש מאפשרת להביט במקומות רבים ומכוסים שאגו גדול לא יכול להידחק אליהם. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה נאה ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר מקסים שבמקסימים. במקצב משהו לא מושלם. למשל: "למה תפחדי מהלא נודע" אם היה כתוב: "למה תִראי מהלא נודע: היה נשמע מקצב נעים יותר (לאוזני כמובן ) אבל 'תראי' אינה מילה בשימוש יומיומי או לילדים... מקסים שבמקסימים השיר והרעיון. יש בו יופי שמתגבר על הכול. ואולי גם לחושך יש פדות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתכוונת שאני לא רואה את כל מה שבפנים. שיש שם סיפור שאני לא רואה את כל כולו. השיר עצמו יפה מאוד. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] וחוץ מזה, מסר, אין ביתמשפט לעניים, רק לעשירים, ושופטים שמשתפים פעולה עם מערכת העושר של הליטיגנטים והערעורים וההרכבים הם שותפים למעשה. [ליצירה]
- [ליצירה] יום אחד, ביום הזיכרון, נכנסתי לבית של השכנה שלי ומצאתי אותה יושבת ומביטה בתמונתו של אחד הרטכ"לים. היא ספרה לי שאותו רמטכ"ל דומה מאוד לאחיה שנספה בשואה (והיא נצלה כי הייתה במנזר, כמו הדמות בסיפורו של אביסתיו). והיא עוקבת אחרי תמונתו של אותו קצין כדי לדמיין איך אחיה היה יכול להיראות לו נשאר בחיים, כי * לא הייתה לה שום תמונה שלו ושום זיכרון וזכר*. היא ספרה שהנאצים לקחו את כולם מבית הכנסת וירו בכולם אחד אחד ליד הנהר כמדומני. ואילו היא - כחולת עיניים ויפה - ניגש אליה קצין SS ואמר לה, "את לא יהודיה, את לא יכולה להיות יהודיה," והיא רק הביטה בו ולא אמרה דבר, אבל הוא אמר לה, "לכי מפה, את לא יהודיה" וסילק אותה בכוח וכך הציל אותה. והיא הלכה משם לבית של המטפלת הפולניה שלה, שזה כל מה שהיה לה בכפר, וההיא שמה אותה במנזר. ולמחרת אותו יום היה לה פס לבן בשיערה, והיא כמדומני בת 19. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אלישע - זה נכון אבל זה נשמע סופני ממש. בן כמה אתה ? זרוק את הסופניות לים בבקשה ........ [ליצירה]
- [ליצירה] כן.תודה.אכן תחילה סיווגתי כ"שירה" ואחר כך העברתי ל"שיר ילדים". יש לי באמת סוס כזה שמצא חן בעיני וקניתי בשוק הפשפשים וכולי. ולקראת ראש השנה כשניקיתי נגבתי ממנו את האבק וצחצחתי. זה משהו בערך בגודל של 30 על 20 ס"מ אך נראה חי לחלוטין. ושבה את לבי. אני מניחה שבעולמנו הפנימי יציר כזה יכול לסמל דברים רבים מאוד מהחומרים של האישיות או של תת ההכרה שלנו, וזה גם מעין סמל של תת ההכרה הקולקטיבית כי הוא קורא לאנשים רבים ולא רק לי. אני רציתי לתאר אותו ביופיו ובעוצמתו וגם עם התוספות שאני כאדם מוסיפה עליו כאן בעולם המלכות. ונראה לי שגם ילדים יכולים לקרוא אותו כי אין שם דברים שבטעם רע. [ליצירה]
תגובות