חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
לא יודעת אולי הבנתי את השיר בצורה מסולפת לגמרי אבל אני הבנתי שזה שיר המספר קשר (שהתרחש בעבר) עם מישהי מיוחדת...(בכל זאת חיזורים גלויים, לא כל אחת יש בה האומץ)
אבל גם אני לא הבנתי בשום אופן את הבית האחרון..
אשמח אם תאיר את עייני. (גם בנוגע כמובן לנושא השיר)
ולסיכום אהבתי (את מה שאני הצלחתי לקבל מן השיר)
ממשממש יפה!!!
[ליצירה]
אהבתי ממש החרוזים והמצלול יפים כ"כ...
אני בניגוד לילד הבנתי ש"וימות" מתייחס לשרב וזה מסתדר מאוד!!!
מה שלא הבנתי ואשמח אם תוכלי להבהיר-"שועלים"???
[ליצירה]
צביאל, לצערי תחושת הכישלון אצלי חזקה או צורבת יותר מתחושת ההצלחה...מה שמצליח להוציא שיר (גם אם קצת..."מעאפן").ביום שיצא לי שיר על הצלחה זאת תהיה חתיכת הצלחה...( ;
[ליצירה]
האם הזיכרון שנשאר הוא המדד לחיים בעלי ערך???
הרי כמו שאמרת כלום לא ייזכר בגלגול הבא, וגם אם שם ייחשף יעלם שוב בגלגול הבא...
האם יש איזה שהו נצח בו כלום לא ישכח? כי אם יש למענו אני מוכנה לחיות.
ואולי פשוט לא הבנתי את המונולוג. בפעם העשירית שאני קוראת אותו אני כבר לא בטוחה.
[ליצירה]
אני מסכימה עם אסף לגבי הסידור...
לגבי התוכן...זה קטע בוטה ופוגע אני לא מבינה לא את האומנותיות שבקטע ולא את התוכן הכ"כ.. סתמי צעקני שמסתיר מתחתיו כלום.
תגובות