כשנלחמים בכימיה
בין אנשים
יש לאטום הכל, לא להשאיר פתח לאוויר
לא להיות רגישים
יש לחבוש מסכות
של שחור
לחבר את המסנן
ולנשום אויר
קר.
מנוכר.
אסור, אסור להפגע מדבר
ואם נפגעים -
אסור לבכות.
יש להזריק בכוח חומר מייבש
דמעות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה הבלתי מלאה
- חם-קר
- סנה בוער באש
- מגנט
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה המלאה
קשור אלי
- [ליצירה] ו..... אפשר גם במקום להלחם להיות שמחים אף אחד לא עומד מול זה... אבל ממש יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש יפה אהבתי מאוד מאוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש ממש אהבתי. גם את הכתיבה, אבל בעיקר את הנשמה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] מיש, כמו תמיד, אהבתי. חבל שלא ראיתי את זה שלשום, זה היה כ"כ במקום.. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי אבל זה ממש עצוב. שלפעמים צריך להלחם. עצוב- אבל יפה. למה "אבל" בעצם. הדברים הכי יפים הם העצובים, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] יו! איזה יופי!!! (האמת, זה יפה עד כדי מזעזע... שימוש שחור במסכות אב"כ...) ביטוי מוצלח ושונה לדברים האלה בתוך הקרטונים שאנחנו חייבים להצמד ולהתיידד איתם... (למרות שעם שלי אני ברוגז... ניסיתי! באמת ניסיתי!! אבל היא לא רוצה להיות ידידה שלי..) מעניין, אולי אפשר להוסיף גם את החלק הכי חשוב במסכה... הקשית הזו....:-) [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת ברכות שיר יפה ואמיתי [ליצירה]
- [ליצירה] דיתיייייי תודה שאמרת לי. בהחלט מקסים. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] *** רעיון נפלא!:) ועוד איכשהו נכנס לנו ככה למציאות.. (תרתי משמע) ירח אוהב!:) [ליצירה]
- [ליצירה] מישיייייייייי מקסיייייייייייייייייייייייייייים. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה מעצבנת מתמטית, א"א לטעון שדבר מסוים גדול מעצמו. מצד שני, אם מדברים על אינסוף, ניתן להגיד שאינסוף *מסוים* גדול מאינסוף מסוים אחר. היות והחיים אינסופיים, ניתן להגיד שחיים כלשהם אכן גדולים מהחיים (הכלשהמים האחרים). [ליצירה]
- [ליצירה] יווווווו! אילה, הוצאת לי את המילים מהפה. ב-ד-י-ו-ק רציתי לשאול איפה נילס! [ליצירה]
- [ליצירה] יצחק'לה.. ב"ה אם אחותך לא תרביץ לך, היא תחטוף מכיווני. ההחלטה בידה, לסבול ממני או לסבול ממך. בכל אופן, כבר השלמת על עוף, אז אני מבטלת את המכות. [ליצירה]
- [ליצירה] בטח שיש! אני המפלצת, ואני תמיד. אז יש. :-P וזה שיר מאד מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וגם הזדהות אישית קטנה: ב"ה "ולו בשביל חורף אחד גשום במיוחד שבו אני עולה על גדותי.." אמנם השיר הזה לא כפשוטו, אבל דווקא אצלי, משומה, אני באמת עולה על גדותיי בעיקר בחורפים... [ליצירה]
- [ליצירה] שנון, יפה ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נהדר! אם תפרצי עוד כמה גבולות, תוכלי להיות מתומן, או אפילו מצולע בן 23 צלעות, אם את רוצה. ואם תמשיכי ככה, תצליחי לשאוף לעיגול, כי מצולע משוכלל שמספר צלעותיו שואף לאינסוף הוא כבר ממש כמעט עיגול! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גמני לא הבנתי מה בדיוק עובר על ההבל. הדמות הוא זכר שלובש בגד ים, שבא בצורת מכנסיים קצרות ורחבות, להגדרתך. אני זוכרת לפני זמן כלשהו, די קרוב להצטרפותו של מגן, שהוא מרסם פה את התמונה הזאת. אני עדה! היה פה דיון על התפישה שמביע הצילום, לגבי גדולת האדם וכו'. היו תגובות רבות. ואם זכרוני אינו מטעני בפרסום הקודם מגן כבר אמר שהוא צילם. אם אני לא טועה. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ מכורה שלי, ארץ נוי אביונה. למלכה אין בית למלך אין כתר. כן, כן. כולנו מזדהים איתך, ילדתי שלי, אבל למה *לכתוב* על זה, וחמור מכך - למה להכניס דבר כזה לקטגוריית הספד? בי פוגע שמכניסים צחוקים להספד. בשביל זה יש קטגוריה הקרויה "נונסנס". תודה רבה ולהתראות, היה נעים להכיר, סליחה אם פגעתי. מישי [ליצירה]
- [ליצירה] הערות, הערות! ב"ה קודם כל הערות על התגובה שלך - זה לא נח מיקל מקהילתקודש חפיפנבערג, זה נח שמייקעל מישיבת עויישה חיים! אבל נסלח. ובקשר ליצירה - מה, זהו? ומה עם החייל? ומה עם המתנחלת עם התיקים? כלומר, שמחמית זה לא מספיק, יש עוד סוג של מתנחלות, כאלה שלא ממלמלות ולא מחפשות אנשים הגונים. אה, ויש את הסוג החשוב ביותר של טרמפיסטיות, שזה אני כמובן! סוג של בחורות מסכנות שמסיימות שבוע ארוך ומייגע של עבודה ומחכות באיזה צומת די סואנת בין ירושלים לת"א, מקום כזה ששום נהג צפונבון מהמרכז לא עוצר לטרמפיסטים, ואפילו לא לטרמפיסטיות, ופתאום קולטות איזה מכונית שעוצרת, באות לשאול אם זה לירושלים, ורואות את הפרצוף שליד הנהג מחייך חיוך ממזרי כזה ואומר "לירושלים" ו"זאת הזדמנות טובה לנקום"... אז הן נכנסות למכונית באכזריות, וגורמות לממזי לסובב את צווארו כליל כדי לשוחח איתן לכיוון המושב האחורי. והכי נחמד זה שהן שואלות אם אפשר לעשות שיחה וממזי מגיש להן את הטלפון שלו, וד"ל. אין ספק שזהו הסוג המשמעותי ביותר של טרמפיסטיות. אה, ונהנתי מהסיפור, אגב. [ליצירה]
תגובות