"זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב", אמרתי.
"הוא מספיק מחורר, לא?", ענית.
ואני, שלא יודע להכיל כאב כה מוחשי,
לא ידעתי את נפשי.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . ב"ה יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] משותף לכולם מדהים איך הצלחת לבטא במילים כאב, שנגע כמעט לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת יפה זורם, מתפתח, שנון, ובעיקר נכון. אני רואה כל יום כאלו ברחוב, באוטובוס, ולבי נכמר. ילדות טובות שמזיקות לעצמן בכל מני דרכים כדי לדמות לאיזו פרסומת לא מציאותית. עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אחלה שיר... בדיוק מה ששיר שמסתיים ככה צריך להיות ! אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה, תודה. ריגשתם אותי מאד. הלוואי ששירים כאלה לא היו צריכים להיכתב ;( [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ! נפלא ! שיר נפלא, הדביק אותי לכיסא. הערה: כיוון שחיתוכי השורות בבית הראשון מקבלים גיבוי מהתוכן (שפתיים דקות) הייתי מצפה שהבית השני שמדבר על ההיפך, יהיה בעל שורות יותר גדושות. ועדיין, מקסים, תודה ! [ליצירה]
- [ליצירה] קשה קשה שי, היטבת לעמוד על אחד הקשיים הגדולים. עשורים רבים בלשנים ופסיכולוגים מנסים לבחון את הקשר שבין השפה אותה דובר אדם ובין המציאות והדרכים לתאר אותה. בינם יש הטוענים שהשפה ממש מכתיבה לנו את המציאות. ואף דוד גרוסמן כבר עסק באחת ממסותיו בסוגייה, כשתהה האם לפני המצאת המילה "תסכול" (יחסית לא מזמן) אמנם לא יכלו דוברי עברית לחוש את תחושת התסכול שחשים דוברים שנולדו לעולם בו המילה קיימת. ובאמת, תנסו רגע לדמיין שהמילה לא קיימת ועכשיו תתארו תחושת תסכול. קשה, קשה. תודה שי. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חזק אם אני מבין נכון הוא מאד פוליטי (ולא רק חברתי). יוצא נגד חוסמי כבישים למיניהם ? כתוב מעולה, בכל אופן. ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים, מעולה אני יכול להמשיך עם סופרלטיבים. זה פשוט גדול. מעורר חיוך וצביטה בעת ובעונה אחת. מה יהיה עם כל ה"מתנדנדים" ? ש"מזדיינים עם בנים אבל אוהבים בנות"... כמה עצוב... כמה פתטי... חזק ואמץ. [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי יקרה.. תודה.. ואני נאלץ להסכים גם אתך :) השיר הולך ומאבד מעצמו בהמשך אבל אני לא מוותר ואנסה לטפל בזה תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לאפרת היי אפרת וקודם כל תודה אני נוטה להסכים אתך לגבי הסיום פשוט זה נכתב במשיכת קולמוס ורק עכשיו קצת שיפצתי, גם בשאר הבתים אולי ינעם לך יותר ובנוסף, הצבתי לעצמי מגבלה קצת בעייתית אבל אני מעדיף לכתוב לך את זה בפרטי :) ארז [ליצירה]
- [ליצירה] יופי ! רק הייתי משנה קצת את החלוקה לבתים. מצא חן בעיניי מאד המבנה הקודם של סטרופות קצרות, צמדי שורות כל בית, עמיחיִי כזה. כלומר מפריע לי פתאום הגוש הזה באמצע השיר ה"רזה". לכן: ובכל פעם שהרכבת עוברת פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים. ידיי החלקלקות- מפספסות אותך (*כאמור מעדיף סדר מילים זה) ושוב בך איני אוחז. ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן. קנאה. ושוב את. ושוב. אני. ואת. רבים. [ליצירה]
תגובות