1
D G
-
מי אני
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל משחרי ימצאוני ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש, ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב... ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני, ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים... אהבתי עד מאוד... כנפי שחר. [ליצירה]
- [ליצירה] עד כי יבוא... ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו... כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא... אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה... אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד... אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה... אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה... שאי ברכה ליום שכולו אושר... [ליצירה]
- [ליצירה] משה היקר ! הרי חומש שלך... אכן האישה ראשית דעת , אך לגריעותה יאמר זאת , שהרי מדעתה משלמים אנו עד עצם היום הזה. אכן רצונה לטוב היה , אך נשכח ממנה "קדש עצמך במותר לך" שבת שלום ולסיום שית אלפי שנין ,במהרה בימינו. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מדהים!!! והחכם עיניו בראשו... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד והנה הפיל דוד את השרפרף הנמוך , ויחנוק החבל את צווארו, ודוד אוחז בחבל מנסה להרחיקו מצווארו , אך את שנעשה אין להשיב חשב בליבו , עצם את עיניו ,והנה חייו עוברים מנגד וריח קלמנטינה עסיסית עלה אז באפו ,והאלוהים אהב את דוד ,והראה לו את חווה הקופאית יושבת בביתה וחולמת על דוד ,מציירת דמותו בדמיונה האוהב. חווה! צעק אז דוד וקולו לא נשמע ,כי החבל החל חורך בשרו. ויפנה אז דוד אל אלוהים ויאמר "בבקשה אלוהים הצל אותי ואני מבטיח לאהוב אותך לעולם" ,ואלוהים אל רחום וחנון ,והוא אהב את דוד, והוו התפוס אל אדן החלון הצר והגבוה ,התעקם ונשבר ,ודוד נפל אל רצפת הכלא השחורה, וידיו של דוד מיהרו לשחרר את החבל החונק. ויבט דוד אל האנקול השבור ויצחק אל ליבו, ויאמר אל האלוהים " תודה אלוהים ,אבל הסתדרתי". והאלוהים אהב את דוד ויזהר את דוד שיזיז את עצמו כי החלון עומד ליפול, ודוד המשיך בשכיבת מנוחה שמח על גורלו הטוב. והנה נפל חלון הזכוכית על ראשו של דוד ,ודוד החל לדמם... והאלוהים אוהב שדוד יושב לידו כעת ,ומוכר ביטוחי חיים. הרשתי לעצמי להמשיך...תודה [ליצירה]
- [ליצירה] חן חן לך משה , וכן ירבו כמוך...ויהי רצון שנטיעות שלך יהיו כמותך... [ליצירה]
- [ליצירה] ואוליי...לא היו הדברים מעולם... כי חרב ביתי ושערי תפילה ננעלו, ואשמע את תפילתכם ,ולא החרשתי אל דמעתכם, חולשה יש בי אליכם ,ילדי היקרים,ומתאווה אני לתפילתכם , ילדי הצדיקים. המשיכו וקראו אלי בגרון,ולא תחשכו, וכל פמלייאת מלאכים שלי,מורידים דמעות עימכם, על בני היקר ,אחיכם ,מחמדי, אשר שמחה בו לעולם ודיצה לעולמי עד, על כן נתתי שמו גיל -עד, אך במקום גילה ,יש עצב ונהי... קול בכי תמרורים... ואשמע עוד צעקתכם , והקול ,קול יעקוב ,חוצב רקיעים, ומזדעזעים אמות הסיפים... אוהבכם אני ילדי היקרים, לא צר אויב ומתנקם אנכי, ואכן צריך אני אתכם ,ונשמתכם תקיימני, ומבטיח אני לכם ,שאין תפילה שבה ריקם, הקשבתי ,גם הקשבתי,לקול תחנוניכם,לקול זעקתכם, ואשיב את גיל-עד לביתו ,ועוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים ,קול ששון וקול שמחה. המשיכו למלא מכסת צעקתכם בקוראיכם אלי, והבקיעו לרוב שערים... כי מבלעדיכם ילדי, מי יקרא לי א-לוהים... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את הפשטות במילים ,את הגאונות במשפטים הקצרים,אשר מושכים את דמיון כל אחד ואחד למקום,אשר שם הוא חש את שעל ליבו. שוב אנחנו פה - ביחד אני לבד - אך הינך לידי אתה שם - ואני בגפי זרה לעצמי בעינך - מאבדת את זהותי כואבת שתפתח - לומר לי... ואין קול - שזה לא את ויש עונה - זה אני ללא מילים - העיניים מדברות ברחמים. [ליצירה]
- [ליצירה] ואיך אוכל אשיב פניך ריקם שחנותי פתוחה לרווחה ומקיף אנכי לכולם היד כותבת והפנקס פתוחה וכעת הכל מתוקן לסעודה לא עוד תבקש נפשך כי אין לי עוד בעולם מלבדך עכשיו שנותרנו אני ואתה [ליצירה]
- [ליצירה] רצון קראתי את שכתבת ,כמה וכמה פעמים כדי להבין ,את שהבנתי כבר בקריאתי הראשונה, הארת לי פתח להבין את רצוני שלי, תודה דעי שהתענוג מבטל את הרצון , ואם יש לנו רצון לאין סוף , כך התענוג יהיה אין סופי. [ליצירה]
תגובות